9. איני סבורה כי ע"א 241/60 בנימין תיק נ' אברהם קריניצי [פורסם בנבו] יכול לשמש אדן להצדקת החסינות המוחלטת לכל אמירה שנאמרה ע"י חבר מועצה בישיבת מועצה, משפסק הדין ניתן טרם חקיקת חוק אסור לשון הרע, מה גם שמי שפרסם את הדברים נושא פסק הדין היה ראש העיר, שמתוקף סמכויותיו יכול להיחשב כ"אדם הממלא מטעם הרשות הציבורית תפקיד על פי חיקוק", ודבריו נאמרו כחלק ממילוי תפקידו באכיפת דיני התכנון והבניה ושמירת השטחים הציבוריים.
10. גם פסק הדין שניתן ברע"א 1104/07 חיר נ' גיל, [פורסם בנבו] שקבע כי החסינות שחלה על דברים הנאמרים תוך הליך משפטי - סעיף 13(5) - היא מוחלטת, אינו אמור להשליך בהכרח על החסינות לפי סעיף 13(9) מכמה סיבות מצטברות: אחת - לשון סעיף 13(5) היא ברורה וחד משמעית. היא מגדירה במדויק מיהו המפרסם, והיא מציבה תנאי אחד ויחיד לקיומה של החסינות הנ"ל – והוא אמירת הדברים "תוך כדי דיון", קרי: מבחן הזירה במובחן ממבחן התוכן; שתיים- הסייג אותו ביקשו מותבים לא מעטים להחיל על הדיון לפיו הפרסום ייעשה "לצורך הדיון ובקשר איתו" נכלל במקור בחוק, אך נשמט ממנו על-פי הוראת סעיף 7 לחוק לשון הרע (תיקון), התשכ"ז-1967, דבר המלמד על שהמחוקק ביקש בכוונת מכוון למנוע בירור תוכני באשר לקשר שבין התבטאות שנאמרה תוך כדי דיון משפטי לבין נושא הדיון; שלוש – קיומו של גוף מפקח – לשכת עורכי הדין- אשר מוסמך לנקוט בהליכים המשמעתיים המתאימים המעוגנים בחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 ובכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 נגד עורכי דין המשתלחים בחבריהם.
כל אלו אינם מתקיימים בחסינות נושא סעיף 13(9).
11. חברתי מפנה גם לפסק הדין גם בבג"ץ 990/92 מורדוב נ' עיריית תל אביב, [פורסם בנבו] שם ציין בית המשפט "...ספק בעיניי אם העירייה אחראית בגין פירסום לשון הרע הכלול בפרוטוקול ישיבותיה. לכאורה עשויה לעמוד לעירייה הטענה כי הפירסום מותר (על-פי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965)...", אלא שהפרסום עליו מדובר בבג"ץ מורדוב לגביו נבחנה האפשרות להחלת ההגנה אינו האמירה עצמה במועצת העירייה, כי אם פרסום הפרוטוקול על ידי העירייה, העונה לכאורה על דרישות הסעיף.
12. לטעמי אין די בכך שעל סדר היום עמדו שאלות "בחירת מ"מ ראש העיר" ו"בחירת סגני ראשי העיר", כדי להכשיר ביקורת שאינה מכוונת לתפיסת עולמו של מועמד זה או אחר, כישוריו או מעשיו, אלא מייחסת לו מעשי עבירה חמורים, שאינם אמת, מהם מתבקש היסק בדבר אי התאמתו לתפקיד. אין לקבל כי כל אימת שיציג אדם מועמדות לתפקיד, יוכל יריבו לפרסם אודותיו אמירות והשמצות, בלא בסיס עובדתי באשר הוא, משל אין דין ואין דיין.