187. סבורני כי לא קיימת סתירה של ממש בין דבריו אלה של טימותי בעדותו, ובין הדברים שמסר בעת הגשת התלונה במשטרה. מחקירתו הנגדית עולה כי בעת הגשת התלונה במשטרה, ביום 5.6.00, אמר את הדברים הבאים: "יש לנו רק חותם אחד כפי שמופיע על ייפוי הכוח המזויף, והחותם הזה נמצא אצל הפטריארך בחדרו תמיד". יוצא מן האמור, כי כפי דבריו במשטרה, גם בעדותו עמד הלה על כך
--- סוף עמוד 138 ---
שחותמת הפטריארכיה (כמו גם חותמת החתימה של הפטריארך ששימשה אותו להחתמת מסמכים רשמיים ובעלי חשיבות), הייתה מצויה בחדר השינה של הפטריארך, גם אם בהבדלי ניואנסים: "רוב הזמן" בעדות (עמ' 1035 ש' 6) לעומת "תמיד" במשטרה. מכל מקום, מעצם מיקומן של החותמות בחדר השינה של הפטריארך אין, לדידי, הכרח להסיק כי לא הייתה אליהן גישה, לפחות לאלה שהיו באים ויוצאים בשעריו - כפי שהובהר בעדותו של טימותי - ואף אם הדברים לא פורשו במועד מסירת התלונה על-ידו. בהקשר זה מקובלת עלי גרסתו של טימותי, שלפיה "העדיפות הראשונה הייתה ליידע את המשטרה שהיה זיוף או בחתימה של הפטריארך או בחותמת, בעסקה שמעולם לא התקיימה מבחינתו של הפטריארך" (עמ' 1141 ש' 11-13), ולא להביא לכך "שהמשטרה תחקור בתוך הפטריארכיה, מי השתמש בחותמות האלה מבין הסובבים את הפטריארך", כפי שטוענת ההגנה (שם, ש' 4-6).
אכן, למרות קיומן של פרשיות קודמות של זיופים ומעילות בתוככי הפטריארכיה, לרבות הפרשה האמורה שבה היה מעורב הכומר קוסמס, אין לשלול שבשלב זה - ודווקא משום שעל פניו מדובר בעסקה עם גורם מחוץ לפטריארכיה ולא במעילה מבית - כי התרחיש הסביר ביותר מבחינת העד היה שהחותמות זויפו. גם העובדה שטימותי נמנע מלחשוף בשלב זה, ולמעשה עד לעדותו בבית המשפט, את פרשת המעילה של קוסמס, איננה מלמדת בהכרח על כבישת הגרסה. לא מן הנמנע שהוא נהג כך מחמת המבוכה שבחשיפת מעורבותו של כומר באירוע מסוג זה, והרשלנות העלולה להשתקף ממנה בכול הנוגע לסדר ולפיקוח בתוך הכנסייה. ייתכן גם כי הסיבה לכך נעוצה בהתנהלות הסגורה המאפיינת את הפטריארכיה. ואמנם, מעדותו עולה לכאורה כי בשונה מהכומר סינסיוס, אשר הוסגר לרשויות לאחר שרצח נזירה (עמ' 1088 ש' 8-10), הכומר קוסמס, שחטאו היה בתחום דיני הממונות, לא טופל במישור הפלילי והוא הוענש ב"הגליה" בלבד, במסגרת הפנימית של הכנסייה (עמ' 1028 ש' 17).
188. על רקע מכלול האמור, אינני סבור כי הסברו של המטרופוליטן טימותי, שלפיו תלונתו אודות זיוף הקיפה גם את האפשרות לשימוש לא מורשה בחותמות אותנטיות, צריך להידחות רק משום שלא אמר את הדברים לחוקר באופן מפורש, ולא פירט בפניו מיהם הגורמים שיכלו לעשות שימוש כאמור, כפי שטוענת ההגנה. בהקשר לכך הבהיר הלה בעדותו כי המונח זיוף כולל, להבנתו, הן מצב שבו ה"חותמות הן מזויפות" והן מצב שבו "נעשה שימוש בחותמות בצורה לא חוקית, ללא אישור הפטריארך או הכנסייה" (עמ' 1138 ש' 5-13).