--- סוף עמוד 139 ---
את ההתפתחות שחלה בגרסתו בחקירות הבאות, שבמהלכן הסכים שהחותמות נראות אותנטיות, הסביר בהעמקת החקירה ובהידרשותו על-ידי החוקר לרדת לפרטים. כך העיד בנושא (עמ' 1139 ש' 8-14):
כשמסרתי את הודעתי היו כמה רמות. כשמסרנו את התלונה במשטרה, אני הצהרתי באופן כללי מה קרה, שהחתימות של הפטריארך היו מזויפות. בשלב השני המשטרה שאלה אותי לגבי החתימות, הייתי חייב להסביר להם, הייתי חייב להיכנס לפרטים אם הן נראות אותנטיות או שהשתמשו בהן ללא אישור הכנסייה. היום אתה מבקש ממני להאריך ולפרט יותר ואני מסכים, ואם תמשיך ותשאל אותי שאלות אני אצטרך לענות ביתר פירוט. לכן יש הבדל בין הצהרתי היום בפני בית המשפט הנכבד ובפניכם ובין הפעם הראשונה בה ניגשתי לדבר באופן כללי על הזיוף.
189. גם טענתה הנוספת של ההגנה, שלפיה ניתן ללמוד כי הפטריארכיה טענה לזיוף במובנו הדווקני - זאת על סמך העובדה שבהליך הביניים האזרחי הוחלט להעביר את בדיקת המסמכים דווקא לידי מז"פ - אינה יכולה להתקבל. הסנגוריה נמנעה מלהגיש את בקשת הפטריארכיה למתן הסעדים הזמניים, ובכך מנעה את האפשרות להתרשם באופן בלתי אמצעי מטיעוניה.
ז(4) נפקות הממצא בדבר אותנטיות החותמות בחלק מסמכי המחלוקת לעניין טענת הזיוף
190. לטענת ההגנה, גם בהנחה שהזיוף הנטען ביחס לחתימה בכתב יד יוכח, אין לומר כי ממצא זה משליך גם לעניין החותמות האותנטיות שבמסמכי המחלוקת, זולת אלה של עסקת בית שמש. הטעם לכך הוא, שהיסטוריית ההסכמים בין הצדדים מוכיחה כי ייתכן מצב שבו גמירות הדעת של הפטריארך לבצע עסקה תבוא לידי ביטוי בהטבעת החותמות, ללא צורך בחתימה בכתב יד. דוגמא לכך הוא התיקון הראשון להסכם בית שמש (ת/28א), שאין מחלוקת כי הוא מסמך אותנטי,
--- סוף עמוד 140 ---
שהפטריארך מכיר בתוקפו אף-על-פי שמופיעות בו רק חותמות ללא חתימה בכתב יד.
191. דין הטענה להידחות מכל אחד משלושת הטענים שלהלן, קל וחומר בהצטברותם זה לזה: ראשית, לא דומה השגת חותמות (אפילו הן שמורות) והטבעתן ללא היתר לזיוף מוצלח של חתימה בכתב יד באופן המקשה על חשיפתו. שנית, אילו היה מוכח זיוף רק בנוגע לחתימת הפטריארך בכתב יד, היה לכאורה ממש בטענת ההגנה, אלא שגם אז נדרש היה הסבר מדוע טרח מאן-דהו לזייף את החתימות. מכל מקום, נוכח הממצא בדבר הרכבה צילומית שנעשתה בכול החותמות המופיעות על גבי מסמכי ת/33, ממילא לא ניתן לטעון לגמירות דעת מצד הפטריארך, גם ללא צורך בחתימה בכתב יד, לפחות בכול הנוגע לתיקון השני לעסקת בית שמש. למסקנה זו, מטבע הדברים, יכולה להיות השלכה גם על הסקת גמירות הדעת ביחס לשתי העסקאות האחרות (עסקת ירושלים ועסקת הרכבת), שהרי אליבא דגרסת הנאשמים שלוש העסקאות היוו מכלול אחד. שלישית, בניגוד לתיקון הראשון להסכם בית שמש, שאין מחלוקת לגבי תוקפו חרף היעדרה של חתימה בכתב יד מטעם הפטריארך, במקרה דנן סירב עו"ד פרי לבקשת הנאשם מס' 2 לוותר על חתימת הפטריארך בכתב יד ולהסתפק בהטבעת החותמות (עמ' 853 ש' 4-10). זו גם הייתה עמדת קק"ל ועו"ד י' ויינרוט.