--- סוף עמוד 20 ---
הכללי הנוהג לגבי אדמות מקרקעי ישראל, שלפיו החכירה מתחדשת באופן אוטומטי בתום 49 שנות חכירה בהיוון, גם על קרקעות ירושלים (עמ' 49 ש' 14-17; עמ' 80 ש' 16-18).
הנה כי כן, בעיית קרקעות ירושלים היא שהטרידה את קק"ל, בעוד שהסדרת המחלוקת עם הפטריארכיה בנוגע לחמשת אלפי הדונמים של קרקעות בית שמש הייתה משנית בעיניה (עמ' 51 ש' 3-9, עמ' 52 ש' 5-6 וש' 12-13). כך נוסחו הדברים בעדותו של עו"ד הללי (עמ' 69 ש' 15-17):
הדאגה היתה לגבי ירושלים שם בנו בניינים, שם אנשים מתגוררים. והיה צריך לפתור הבעייה כפי שהעדתי קודם. לגבי בית שמש לא היתה בעייה אקוטית כזו. לכן הדיונים בתוך הקק"ל התרכזו סביב עניין ירושלים.
לטענתו לאמור התווספה העובדה, שהקצאת קרקע לבנייה כלל לא הייתה בסמכותה של קק"ל אלא בסמכותו של המִנהל בלבד (עמ' 52 ש' 9-11). בדומה העיד עו"ד י' ויינרוט, כי עסקת בית שמש ירדה עד מהרה מן הפרק (עמ' 310 ש' 13-14). בלשונו: "הקרקע בבית שמש כלל לא עניינה אותם אלא רק זו שבטלביה" (עמ' 311, ש' 1-4).
הנאשם מס' 1 היה אף הוא ער לבעיה שניצבה לפתחן של קק"ל והרשויות, וראה בה מנוף לקידום עניינו בביצוע התיקון השני להסכם בית שמש. כך העיד בהקשר זה (בעמ' 1420 ש' 4-7):
[ש]הם (קק"ל) חכרו את ירושלים לתקופה מסוימת של שנים והחכירו חלק גדול מאדמות ירושלים לתקופה יותר ארוכה, שלא הייתה מותרת להם. פשוט עשו טעות, ועם ביצוע עסקת ירושלים מצבם התיישר לגמרי, לכן הם יהיו הרבה יותר נוחים אתנו ולכן שווה לעשות את העסקה אתם.
--- סוף עמוד 21 ---
לטענתו, כוונתו המקורית הייתה לרכוש את קרקעות ירושלים בעצמו, באמצעות כספים שיגייס ממשקיע פוטנציאלי, שייאות לרכוש כ-10%-15% מזכויותיו על-פי הסכם בית שמש, ועל ידי כך להגדיל את הרווח הצפוי מן העסקה. ואולם, לאחר שלא נמצא משקיע כאמור והיה חשש שהעסקה תוחמץ - בין היתר, לאור מצבו הבריאותי של הפטריארך - הסתפק לטענתו בפעולת תיווך גרידא בין הפטריארכיה ובין הרשויות (ת/31-ת/32).
ד(3) קרקעות הרכבת
25. מדובר בקרקעות בשטח של כחמישה דונמים, המצויות באזור תחנת הרכבת הישנה (גוש 30017 חלקה 4). אף שהן מהוות למעשה חלק נוסף מקרקעות ירושלים, הן לא נכללו במסגרת הסכמי החכירה בין קק"ל ובין הפטריארכיה, משנת 1951-1952. הנאשם מס' 1 ביקש לקבל לעצמו את הזכויות בקרקעות אלו, לאחר שלדבריו הפטריארך סירב להחכירן לקק"ל, מאחר שלא הייתה בהן חכירה קודמת לטובתה. עם זאת, הוא הסכים להחכירן לתאגיד זר תמורת תשלום סכום מסוים, שלגביו היה צריך להגיע להסכמה (ראו גם את גרסת הנאשם מס' 2: ת/22, גליון 2 ש' 14-18 וגליון 3 ש' 6-12). מטרת הנאשמים הייתה לבנות על הקרקעות ולפתחן, על מנת להפיק רווחים בעת העברת הזכויות בהן לצדדים שלישיים (ת/22, גליון 6 ש' 7-8). לטענת הנאשמים, כפי שיובהר להלן, העסקה בנוגע לקרקעות הרכבת לא הבשילה וייפוי הכוח שנחתם על-ידי הפטריארך בקשר לכך ביום 14.4.00 (ת/35) יחד עם המסמכים שבמחלוקת, נותר נטול נפקות משפטית כלשהי.