בהסתכלות ראשונה, אין מכונת כתיבה או מחשב שהיה מוציא מכתב בסוג האותיות הזה.
--- סוף עמוד 159 ---
וראו בדומה גם בחקירתו הנגדית (עמ' 1152 ש' 3-8). מכל מקום, גם אם נניח לטובת הנאשמים כי ת/79 הודפס על-ידי מאן דהוא מתוך הפטריארכיה, למשל משום שטימותי לא יכול היה לשלול קיומן של מכונות כתיבה בבתיהם הפרטיים של מי מחברי הסינוד הקדוש (שם, ש' 15-16), לא נגזרת מכך בהכרח המסקנה כי המסמך הודפס על דעת הפטריארך ובהסכמתו. הטעם לכך, כפי שכבר צוין קודם לכן, נעוץ בקיומה של אפשרות - שיהיה צורך לבוחנה לאור מכלול הראיות הנסיבתיות בתיק - כי הנאשמים הסתייעו בגורם פנימי בתוך הפטריארכיה. במסגרת בחינה זו יהיה מקום לדון גם בטענתם בנוגע ללגיטימיות השימוש בעדותו של טימותי, לצורך הוכחת קשר עברייני בין זיסמן לכומר קוסמס, שאיפשר כביכול את הטבעת החותמות האותנטיות על גבי מסמכי העסקאות, בנסיבות שבהן קוסמס לא נחקר כלל, וזיסמן והנזירה לקרימה לא העידו בחיקור דין רשמי במקום מושבם ברומניה.
ט' ממצאי המז"פ - סיכום
219. מניתוח ממצאיהן ומסקנותיהן של מומחיות מז"פ עולה כי ניתן לקבוע מעבר לכל ספק סביר, שהחתימה בכתב יד על גבי המסמכים שבמחלוקת (ת/31-ת/35) איננה חתימתו של הפטריארך המנוח דיאודורוס קריבליס, וכי במסמכי הסכם בית שמש
(ת/33) נעשה שימוש בטכניקת פוטומונטאז', באמצעות החותמות המקוריות הלקוחות מתוך ייפוי הכוח של עסקת הרכבת (חותמת נ"ג בת/35) ומתוך ייפוי הכוח של עסקת ירושלים (חותמת י"ב בת/32ב). עם זאת, בממצאים ובמסקנות אלה אין עדיין כדי לקשור את הנאשמים או מי מטעמם למעשי הזיוף. אף-על-פי-כן לא למותר יהיה לציין, כי באשר לעסקאות בית שמש והרכבת הנאשמים הם הנהנים היחידים, דבר המעצים כמובן את החשד כלפיהם, שהרי קשה להניח כי מאן דהוא יזייף מסמכים לטובתם, שלא בידיעתם או על דעתם. בנסיבות האמורות קיים הצורך לבחון את מכלול הראיות הנסיבתיות, שמהן מבקשת המאשימה להסיק כי הנאשמים, בין בעצמם ובין בסיועו של גורם כלשהו מתוך הפטריארכיה, עומדים מאחורי מעשי הזיוף.
ו' - הראיות הנסיבתיות
א' ראיות נסיבתיות - הפן המשפטי
220. כוחה של ראיה נסיבתית שנמצאה ראויה להתקבל ואשר מוענק לה מלוא המשקל הראייתי המתחייב, שווה לכוחה של ראיה ישירה. לפיכך, אין מניעה מלקבוע ממצאים במישור הפיזי ובמישור הנפשי, בהסתמך על עובדות שהוכחו בראיות
--- סוף עמוד 160 ---
נסיבתיות ולהשית הרשעה מכוחן. הראיות הנסיבתיות מתבססות על מבחני היגיון, שכל ישר וניסיון החיים, שמתוכם ניתן יהיה ללמוד על קשר ישיר, הכרחי וחד משמעי של הנאשם לביצוע העבירה המיוחסת לו, בבחינת מסקנה הגיונית אחת ויחידה (ע"פ 2546/92 למדן נ' מ"י, פ"ד מז(3) 98, 103 מול ו'-ז'; ע"פ 224/88 איזראלוב נ' מ"י, פ"ד מו(2) 661, 669-668, סימן 7 לפסק-הדין).