רביעית, הנאשם מס' 1 לא הטיח בפני זיסמן את התחייבות הפטריארך כלפיו בעניין מועד החתימה, במסגרת המסמך ת/79, לאחר שהתבשר על ביטול מעמד החתימה פעם נוספת. הסברו כי עובדת הגעתו מארצות הברית לפני חג הפסח במיוחד לצורך החתימה הייתה בעיניו משמעותית יותר מן המסמך האמור (עמ' 1535 ש' 3-8), אינו משכנע כלל, נוכח חשיבות העסקה לגביו והאפשרות לעשות שימוש בהתחייבותו הכתובה של הפטריארך כלפיו כדי להוציאה אל הפועל.
חמישית, הנאשם מס' 1 לא טרח לברר מיהו אותו "כומר של הפטריארך" שעמו שוחח בקשר לביטול העסקה ושזהותו לא הייתה ידועה לו (עמ' 1533 ש' 12-18). עובדה זו אומרת דרשני. בפרט אמורים הדברים עת לטענתו העסקה נשמרה בסודיות גם כלפי הפטריארכיה פנימה, בשל קיומו של פלג פרו פלשתיני העלול לטרפדה. אכן, כלל לא ברור מי מבין הכמרים אשר היו מקורבים לפטריארך היה מצוי, אם בכלל, בסוד העסקה
--- סוף עמוד 180 ---
(המטרופוליטן טימותי: עמ' 1028 ש' 5-9; עמ' 1066 ש' 1 - עמ' 1067 ש' 9), ומדוע זיסמן - שהיה לכאורה איש הקשר הבלעדי של הנאשמים עם הפטריארך, בכול הנוגע לעסקאות נשוא כתב האישום, והוא אף זה שניסח לטענת הנאשם מס' 1 את "מסמך הרצינות" ת/79 - מצא לנכון להעביר את הנאשם מס' 1 לאותו כומר, על מנת שישוחח עמו על ביטול מועד החתימה הנוכחי וקביעת המועד החדש. ודוק: הגם שלטענת הנאשם מס' 1 לא דובר באותה שיחה על עסקאות אלא רק על האפשרות להיפגש עם הפטריארך (עמ' 1535 ש' 17), מעדותו של עו"ד א' ויינרוט עולה כי לדובר מן העבר השני של הקו היה מושג, ולו כללי, לגבי מטרת הגעתם לבית הפטריארך ושאין מדובר בביקור נימוסין גרידא (עו"ד א' ויינרוט: עמ' 446 ש' 4-7). טענתו האמורה של הנאשם מס' 1 גם אינה מתיישבת עם עדותו של עו"ד ויינרוט, שלפיה ניתן היה להבין מדבריו של הראשון כי הדובר הוא "איש קשר בפטריארכיה או גבאי או שמש האמור להיות המוציא והמביא שם". נוכח האמור, קשה להלום כי האדם שעמו שוחחו הנאשם מס' 1 ועו"ד א' ויינרוט הוא רק "השומר או המטפל" של הפטריארך, כפי שהנאשם מס' 1 ניסה לטעון בחקירתו הנגדית (עמ' 1535 ש' 18). הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח דבריו של ד"ר אוסטפלד בעדותו במשטרה מיום 26.6.00, שלפיהם, במעמד השיחה נאמר לו כי הנאשם מס' 1 מדבר עם "המזכיר או הנציג של הפטריארך" (נ/53, גליון 2 ש' 1-2).
בשולי דברים אלה יוטעם כי לו סברה ההגנה שהכומר אשר שוחח בעניין זה עם הנאשם מס' 1 היה דיאודורוס הצעיר - ולו נוכח עדותו של טימותי אודות קשריו של כומר זה, אשר יחד עם זיסמן שהה במחיצת הפטריארך כל הזמן (עמ' 1028 ש' 4-10) - שׂומה היה עליה לזמנו לעדות מטעם הנאשמים. משלא עשתה כן, חלה ההלכה הפסוקה שלפיה "הימנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה, שדבריו היו פועלים לחיזוק הגירסה המפלילה, בה דוגלת התביעה" (ע"פ 437/82 אבו נ' מ"י, פ"ד לז(2) 85, 97-98). ואכן, כלל דיוני הוא, שכאשר צד להליך המשפטי נמנע מלהביא ראיות בנסיבות שבהן קיימת ציפייה הגיונית ממנו להביאן והוא אינו נותן הסבר מניח את הדעת לדבר, מניחים כלפיו שהן היו פועלות נגדו (שם, שם; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658; ע"פ 277/81 הלוי נ' מ"י, פ"ד לח(2) 369, 386 מול ז').