ד(8) המשך ניהול החקירה לאחר הגשת כתב האישום
353. טענות רבות העלו הסנגורים, על כך שהחקירה נמשכה גם לאחר הגשת כתב האישום ונגעה לעניינים מהותיים, באופן שבעת הגשתו לא היו די ראיות המקימות אפשרות סבירה להרשעה. ההגנה גם יצאה חוצץ כנגד עיתוי הגשת כתב האישום, רק בכדי לזכות בצו עיכוב יציאה מן הארץ כלפי הנאשם מס' 1. דא-עקא, שאלת דיות הראיות להעמדה לדין, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי, אינה רלוונטית לענייננו,
--- סוף עמוד 271 ---
עת על בית המשפט לפסוק עתה לפי החומר שלפניו, תוך שבעתו ניתן היה להתנגד לקבלת ראיות אשר הושגו בשלב מאוחר יותר ואשר הגשתן, הייתה עלולה לגרום לקיפוח הנאשמים או לעיוות דין. בהקשר לאמור, לא למותר יהא לציין כי בקשה כללית של הנאשמים לבטל את כתב האישום בשל הטענות הנ"ל, נדחתה.
מכל מקום, אין בידי לקבל את טענת ההגנה שלפיה השלמות החקירה מלמדות על מניעים פסולים או על מגמה שלילית מצד רשויות אכיפת החוק. כל שכן, כאשר חלק מהשלמות החקירה לא עסק, בעניינם של הנאשמים, אלא באפשרות לקיומם של מעורבים נוספים, כגון טויב, ולהשלמת פרטים עקב חיקורי דין בחו"ל (עמ' 1868 ש' 1-12). ואכן, טויב הודיע בחקירתו כי הוא יסכים לסייע לרשויות התביעה רק לאחר הגשת כתב האישום, שאז "יסמרו השערות" (ת/143א). זאת ועוד, אף שהחיפזון בהגשת כתב האישום נבע מהחשש שמא הנאשם מס' 1 יימלט מן הארץ, בהיותו תושב חוץ, דומה כי אין פסול בצעד שכזה, כל אימת שבמקור חומר הראיות הספיק לשם הגשת כתב האישום. הביקורת על מהלך זה הייתה צריכה לבוא בעת הגשת הבקשה לעיכוב היציאה מן הארץ או במסגרת תקיפה מנהלית של שיקול דעת הרשות החוקרת לאחר הגשת כתב האישום, ולא בסיומו של ההליך עצמו, עת נצברו די והותר ראיות מפלילות כלפי הנאשמים.
ה' טענות נוספות שהעלו הצדדים
ה(1) חוסר ההיגיון בייחוס העבירות לנאשמים
354. כדי להדוף את האישומים כלפיהם, העלו הנאשמים טענות שונות לגבי חוסר ההיגיון העומד מאחורי ההאשמה כלפיהם. כך הם טענו כי לא הייתה מניעה מצד עו"ד י' ויינרוט, תנורי, עו"ד פרי או ד"ר אוסטפלד לשאול את הפטריארך כל שאלה שהם יחפצו. כלפי עו"ד י' ויינרוט הייתה גם התחייבות מפורשת בכתב בנושא (סעיף 6
לת/64). להם, לנאשמים עצמם, לא הייתה כל דרך לדעת מי יהיו הנוכחים בבית הפטריארך במועד זה. חלק מהנוכחים הם לא הכירו כלל, כגון ד"ר אוסטפלד ותנורי, והם אף לא דיברו ולא תכננו עמם דבר. מעבר לכך, מדובר לכאורה בסיכון עצום, שעה שהפטריארך או מי מבאי ביתו יכלו להזעיק משטרה בעוד דלתות הפטריארכיה סגורות ואין אפשרות יציאה, כל זאת כאשר ניירת מזויפת מצויה בקרבת מקום ועלולה להיתפס כמוצג מרשיע.