מבחן השליטה הפונקציונאלית הוצע גם על-ידי פרופ' קרמניצר, במאמרו הנ"ל ("המבצע בדיני עונשין - קווים לדמותו"). משמעותה של שליטה זו היא, כי לכל אחד מהמבצעים במשותף יש יחד עם האחרים, שליטה על התפתחות העניינים. היינו, הם יכולים לפעול רק ביחד, שכן בידי כל אחד מהם נתון גורלו של הביצוע כולו. משמעות הדבר היא, כי למעשה כל אחד יכול להכשיל את התכנית, אם ימשוך ידיו ממעשה העבירה. במובן זה, העבירה היא בידיו. ואולם, מכיוון שלא תמיד ניתן לדעת, האם הייתה התכנית נכשלת לו מי מהשותפים היה חוזר בו, ניתן לכל הפחות לדרוש שאילו הייתה העבירה מתבצעת בלעדיו, היה אופן ביצועה שונה. מכאן יש לומר, כי מאפיינו העיקרי של המבצע בצוותא הוא, שהפונקציה שלו בביצוע הקונקרטי הנה בעלת משמעות מהותית (שם, בעמ' 73). מן האמור לעיל עולה, כי במהותו של הביצוע בצוותא עומדת בראשית דרישת ההחלטה המשותפת. כלומר, על המבצעים להגיע לאחדות דעים ביחס לביצוע, במטרה שיוכלו לפעול בצוותא (שם, עמ' 74). זאת, להבדיל מן
--- סוף עמוד 296 ---
המסייע, שההחלטה והיוזמה לביצוע העבירה אינן בידיו. פרופ' קרמניצר מציין עוד, כי בהיעדר החלטה משותפת אין ביצוע משותף, משום שחסר יסוד המודעות של כל אחד מן העושים לתלות ההדדית ביניהם, שהיא "נשמת הביצוע המשותף" (שם, עמ' 74).
השופט י' קדמי עמד על-כך, שלדעתו חברות גרידא בקבוצה אשר החליטה לבצע מעשה עבירה, אינה מספיקה לשם הפיכת כל אחד מן החברים למבצע בצוותא. כתנאי בלעדיו אין, נדרשת על-ידו ההשתתפות של המבצע בפעולות העבירה. עם זאת, פעולות ההשתתפות הן מבחינתו רחבות ביותר: "'השתתפות'... יכול שתתחיל בהעלאת הרעיון בפני המיועדים לבצע את העבירה. ומכל מקום... אין ספק, שתכנון הביצוע, מתן הנחיות והתוויית קווי פעולה, לרבות חלוקת תפקידים בין המשתתפים, מהווה 'מעשה' המבטא 'השתתפות' כאמור" (הלכת משולם, בעמ' 63 מול ד'). בולט מן האמור, כי ההבדל בין גישה זו לבין גישת מבחן השליטה, אינו מהותי.
381. סיכומם של דברים: הביצוע בצוותא מובחן מן הסיוע לאור המושג של "ביצוע העבירה". כל מי שנוטל חלק בעצם הביצוע בבחינת איש פנים יהיה המבצע, ואילו המסייע יהיה מי שפעולותיו נשארו מחוץ לתחום הביצוע, בבחינת איש חוץ (ראו גם: ע"פ 2111/99 חיירו נ' מ"י, פ"ד נח(1) 411, 424-428; ע"פ 7637/05 יוסף נ' מ"י, פורסם במאגרים). הבחנה זו עולה בקנה אחד עם לשון החוק, המדגיש אף הוא את הרכיב ההתנהגותי או הביצועי: מבצע בצוותא הוא מי ש"השתתף בביצוע עבירה, תוך עשיית מעשים לביצועה" (סעיף 29(ב) לחוק). ודוק: "עשיית המעשים" אינה מהווה דרישה להשלמתה של העבירה מצד כל אחד מן המבצעים, ודי בהשלמת מעשי העבירה על-ידי אחד מהם, אף ללא נוכחות האחר. כך, למשל, כאשר מדובר בעבירה תוצאתית, אין הכרח שכל אחד ואחד מהם יהיה זה אשר גרם בפועל לתוצאה, על-מנת שייחשב כמבצע בצוותא (ע"פ 418/77 ברדריאן נ' מ"י, פ"ד לב(3) 3, 8-9). מן האמור נובע בבירור, כי מושג ביצוע העבירה המיועד להבחין בין הביצוע בצוותא ובין הסיוע, רחב מההתנהגות המפורטת בהגדרת העבירה. לפיכך, אין לדרוש כי כל אחד מן המבצעים בצוותא יגשים כל חלק מן היסוד העובדתי, כפי שהוא מפורט בהגדרת העבירה (גור-אריה, שם, עמ' 42-41).