המאפיין את המבצע בצוותא שהוא אדון לפעילות העבריינית. בידו השליטה הפונקציונלית-מהותית, יחד עם מבצעים בצוותא אחרים, על העשייה העבריינית. הוא חלק מהחלטה משותפת לביצוע העבירה. הוא חלק מהתוכנית הכוללת להגשמת הפעולה העבריינית האסורה. הוא פועל יחד עם המבצעים בצוותא האחרים, כך שכל אחד מהם שולט - יחד עם האחרים - על הפעילות כולה.
הנה כי כן, הדגש מושם על ההחלטה והשליטה, ולא על מרכיבי הביצוע האופרטיבי. גישות אחרות בפסיקה מצאו במבחן השליטה רק "מבחן עזר בשקילת מידת התרומה הפיזית והיסוד הנפשי של המעורב בדבר העבירה" (ע"פ 8710/96 מרקדו הנ"ל, פ"ד נא(5) בעמ' 548 מול ג'). שם הועדף המבחן המשולב, היוצר אינטראקציה בין היסוד הפיזי-עובדתי ובין היסוד הנפשי, כהצעת פרופ' פלר בספרו הנ"ל (עמ' 199. וראו גם: דנ"פ 1294/96 משולם נ' מ"י, פ"ד נב(5) 1, 25-23). עם זאת, נראה כי על דעת כל הפוסקים מקובלת הדרישה שהמבצע בצוותא צריך ליטול חלק בביצוע העבירה או לתרום תרומה פיזית משמעותית (ע"פ 8710/96 מרקדו הנ"ל, בעמ' 549 מול ה'-ו'). ואכן, כמבואר בפרשת משולם הנ"ל, דרישה זו הכרחית לשם ייחודו של המבצע בצוותא, שכן "אם ניטול מן הביצוע בצוותא את התרומה הפיזית, ובכללה מתן הנחיות בעת ביצוע העבירה, ייוותר שידול גרידא" (שם, בעמ' 41 מול ה'-ו').
--- סוף עמוד 295 ---
מהי אותה תרומה פיזית משמעותית? מצד אחד, היא יכולה לבוא לידי ביטוי בהשתתפות בפועל בפעולות אקטיביות של הביצוע. מן הצד הקיצון האחר היא יכולה להסתפק בתכנון המשותף, בקרבה רעיונית לדיני הקושרים, כפי שחלו עובר לתיקון 39 הנ"ל. ואכן, דרישה זו של התרומה הפיזית זכתה בפסיקה לפרשנות מרחיבה ביותר. בהלכות פלונים ומשולם הנ"ל ראה הנשיא ברק כמבצע בצוותא גם אדם שכלל לא השתתף בפועל בביצוע העבירה. די היה בכך שהמתכנן עלה על "עגלת הביצוע" והתניעה מבלי להביע חרטה, על-מנת שיחוב כמבצע ממש (פלונים, בעמ' 409 מול א'-ב'; משולם, בעמ' 49 מול ב'-ד'). משמעותן של ה"עלייה וההתנעה", שהן למעשה חלק מביטויה של השליטה הפונקציונאלית, היא בכך, שלכל אחד מן המבצעים בצוותא עומדת היכולת להכשיל את התכנית או לפחות לגרום לכך, שבלעדיו הייתה העבירה מתבצעת באופן אחר, לעומת התכנית המקורית. אמור אפוא, כי לפי גישה זו די בשליטה לפי מובנה דלעיל, כדי לגבש את התנאי ההכרחי להיווצרות מעמדו של המבצע בצוותא, ואין חובה לנוכחות פיזית במקום (משולם, שם; א' אנקר "על ההבחנה בין המבצע בצוותא למסייע" מחקרי משפט (תשס"ב) יז 339, 343). קיימת אפוא מקבילית כוחות בין היסודות השונים. ככל שהיסוד הנפשי של עושה העבירה רב יותר, כך ניתן להסתפק בדרגה נמוכה יותר של היסוד העובדתי, ולהפך, ככל שמידתו של היסוד העובדתי אצל עושה העבירה, מבחינת איכות תרומתו לביצועה, היא רבה יותר, כך ניתן להסתפק ברמה נמוכה יותר של היסוד הנפשי (ע"פ 8710/96 מרקדו הנ"ל, פ"ד נא(5) בעמ' 549 מול ג'-ד').