בענייננו, התנהגות הנאשמים ועו"ד פרי הייתה בעלת פוטנציאל ממשי לפגיעה מהותית בהליך החקירה המשטרתית. היא לא הייתה תמימה. זוהי במובהק מטרה לפגוע בערך המוגן של העבירה. יצירת עובדות בדויות מקשות על החקירה ועלולות להובילה אל כיוונים אחרים, תמימים. ככלות הכול, זו בדיוק הייתה מטרת הנאשמים ועו"ד פרי. הם רצו שהמשטרה תטעה ותסבור שהיה מעמד חתימה כדת וכדין, ולהוביל את החקירה אל כיוון שלפיו הפטריארך מתחמק מהתחייבות מפורשת.
--- סוף עמוד 309 ---
403. היסוד הנפשי: היסוד הנפשי מחייב מודעות כללית לטיב המעשה ולקיום הנסיבות וכאמור, גם נדרשת כוונה מיוחדת "למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין". בבירור עולה, כי הנאשמים היו מודעים לכל פרטי היסוד העובדתי. הסימולציה נועדה כדי שהדברים יאמרו בחקירת המשטרה שכבר התנהלה, כדי להתאימם לגרסה בהליך האזרחי ולשבש את מהלכה. בכך מתמצה גם יסוד הכוונה המיוחדת.
404. המסקנה: נוכח האמור ניתן להרשיע את שני הנאשמים בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
ד(3) הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות
405. המסקנה על פי היסוד העובדתי: היסוד העובדתי של העבירה כולל הן מעשה והן ניסיון: "המניע אדם, או מנסה להניעו". ההנעה דומה בטיבה להתנהגותו של משדל לדבר עבירה (רע"פ 7153/99 אלגד הנ"ל, פ"ד נה(5) בעמ' 754 מול ב'). משדל מוגדר בסעיף 30 לחוק העונשין כדלקמן: "המביא אחר לידי עשיית עבירה בשכנוע, בעידוד, בדרישה, בהפצרה או בכל דרך שיש בה משום הפעלת לחץ, הוא משדל לדבר עבירה". למשדל, אף שהוא שותף עקיף בלבד, יש תרומה חיצונית דומיננטית לביצוע העבירה (ע"פ 8469/99 אסקין נ' מ"י, פ"ד נה(2) 65, 82 מול ו'). הוא המשפיע על המשודל לבצע את דבר העבירה בבחינת ההוגה ואביה הרוחני, והוא הנוטע במוחו של העבריין את היסוד הנפשי הנדרש לביצוע העבירה (ע"פ 2796/95 פלונים נ' מ"י, פ"ד נא(3) 388, 404 וכן
416-414). דבריו הם כה חזקים ומשכנעים, עד שיש בהם כדי לגרום לאחר לבצע בפועל את העבירה.
כבר בשלב זה ניתן לומר כי הנאשמים אינם נופלים אל גדר תנאי עבירה זו. בענייננו, אין מדובר בהנעה או בניסיון הנעה, אלא בשיתוף פעולה הדדי לתאם גרסאות. אמנם, בגרסתו המיתממת של עו"ד פרי הוא טען שרצונו היה לדעת את העובדות לאשר התרחש בחדר הפטריארך בזמן החתימה הנטענת, אולם הוא ידע היטב כי הוא עצמו לא היה שם. לא היה צריך אפוא את הנאשמים כדי לשכנעו להימנע מלומר את האמת. הוא כבר עשה כן באמרה הראשונה במשטרה (ת/122). אכן, הנאשם מס' 1 הוסיף פרטים כיד הדמיון הטובה עליו, אלא שלא היה בכך כדי להניע את עו"ד