--- סוף עמוד 37 ---
בנעשה טלפונית, באמצעות הנאשם מס' 2 (בתחילה כזכור הוא כלל לא הזכיר נושא זה). שנית, גרסאות הנאשמים מכחישות זו את זו בכול הנוגע לשאלה, מי מביניהם נותר במקום על מנת לפקח על תשלום יתרת התמורה לכמרים. בעוד שלטענת הנאשם מס' 1 הוא נאלץ לעזוב את המקום כדי לפגוש את גרוס, שהמתין לו בתל אביב, ולפיכך השאיר שם את הנאשם מס' 2 אשר עדכן אותו טלפונית בנעשה, הרי שנאשם מס' 2 טוען כי הוא היה זה שעזב את המקום, בעוד שהנאשם מס' 1 נשאר עם הכמרים כדי ל"סדר את היתרה" (ת/20, גליון 5 ש' 25-26). שלישית, בניגוד לגרסת הנאשם מס' 1, אשר טען כזכור כי רק בדיעבד נודע לו שחלק מהתשלום הועבר לכמרים על-ידי טויב בשלב מאוחר יותר, לגרסת הנאשם מס' 2 הדבר סוכם מראש בין הנאשם מס' 1 ובין טויב, עוד בטרם עזיבתו של הראשון את מקום המפגש. יתר על כן, לטענת הנאשם מס' 2 טויב אף אמר לנאשם מס' 1, כי הוא והכמרים יצטרכו להגיע למחרת כדי לקחת את יתרת הכסף (שם, גליון 6 ש' 26 - גליון 7 ש' 2). דא-עקא, בהודעתו הבאה חל שינוי בגרסתו בעניין זה, עת טען שבהתאם לסיכום בין הנאשם מס' 1 ובין טויב, הכמרים היו צריכים להגיע למחרת לטויב כדי לקבל ממנו את היתרה במישרין (ת/21, גליון 12 ש' 1-2). רביעית, בעוד שנאשם מס' 1 מעיד על תשלום מזומן של שלושה וחצי מיליון דולר במזוודה שהביא מבית בנו, לאחר תיאום מוקדם ביניהם, בחקירה במשטרה מתעלם הנאשם מס' 2 כליל מעניין זה.
מכל מקום, מגרסת הנאשם מס' 2 עולה, כי הוא לא היה עד באופן אישי לתשלום התמורה עבור העסקה לידי הפטריארך, זאת מאחר שהוא לא נכח בחדרו בעת שהשיקים נמסרו לו כביכול. טענתו בדבר מסירתם לידי הפטריארך מבוססת אפוא על הנחה גרידא (ת/20, גליון 4 ש' 25-27 וגליון 6 ש' 17-19). אכן, בהתאם לגרסתו של הנאשם מס' 2 הוא היה עד רק לתשלום סך של שבע מאות אלף דולר שטויב פדה ושאותו, לטענתו, מסר הנאשם מס' 1 לידי הכמרים שישבו ברכבו (ת/21, גליון 11 ש' 21-24), מה גם שבאמרתו הראשונה במשטרה לא ציין כלל את העברת הכסף מן הנאשם מס' 1 לידי הכמרים (ת/20, גליון 5 ש' 24-26).
הנה כי כן, גרסתו של הנאשם מס' 2 בדבר תשלום מלוא התמורה לידי הפטריארך, נשענת גם לשיטתו על המידע שאותו הוא קיבל מהנאשם מס' 1 בלבד (ת/20, גליון 8 ש' 5-7). דא-עקא, לפחות בכול הנוגע לתשלום הסך של 3.8 מיליון דולר, שאותם נותר לטויב לפדות ולהעביר לידי הכמרים, הנאשם מס' 1 עצמו ניזון ממידע אשר אותו קיבל מהנאשם מס' 2, ולפיו תשלום היתרה הוסדר, זאת אף-על-פי שהוא לא היה עד לכך בעצמו אלא קיבל את האינפורמציה מטויב (ת/21, גליון 12 ש' 20-23).