למעשה, הנאשם מס' 2 עצמו היה ער לסתירה שבין גרסתו בבית המשפט ובין גרסתו בת/21 ובמיוחד בת/22, אף אם ניסה להכחיש את קיומה ולתרצה בכך שלא זכר את סדר העליות והירידות (עמ' 1716 ש' 5-10):
מצד אחד אני זוכר שאיך שרבינוביץ ירד אני הוספתי את הספרות על המסמכים אז זה לא יכול להיות שזה היה כבר חתום, כי רבינוביץ, פרי והרופא עדיין לא היו למעלה. כך לפי מחשבתי - ובאמת בהמשך, כמה שורות אחר-כך אמרתי שאני זוכר חותמות כחולות אך אני חושב שפרי כבר עלה למעלה ואז רבינוביץ הוריד שוב את המסמכים. לא זכרתי מספר עליות ואת הסדר אך ניסיתי לסדר את המחשבות בראש.
ואמנם, בסופו של דבר הוא אישר כי את סכומי התמורה על המסמכים הוא רשם באותה פעם שבה הם הורדו לבדיקתם של עורכי הדין ויינרוט, זאת עוד בטרם עו"ד פרי והרופא עלו למעלה אל חדרו של הפטריארך (עמ' 1717 ש' 4-8; עמ' 1718 ש' 1).
ה(2) גרסת הנאשם מס' 2 לעניין תשלום התמורה
56. עסקת ירושלים: בעדותו בבית המשפט טען הנאשם מס' 2 לראשונה, כי פריטת השיקים עבור הפטריארך לצורך תשלום התמורה במזומן לא הייתה בגדר "טובה"
--- סוף עמוד 50 ---
שהנאשמים עשו לו, אלא הייתה מוטלת עליהם חובה לעשות כן. הפטריארך ביקש את התמורה במזומן והיה עליהם לשאת במחיר העמלות (עמ' 1749 ש' 11 - עמ' 1750 ש' 3). לדבריו, המגעים הכלליים עם החלפן טויב לגבי פריטת השיקים למזומן החלו ביום שישי אחר-הצהריים, כאשר היה בדרכו מבית הפטריארך לביתו (1743 ש' 13-16; עמ' 1748 ש' 1-2). עם זאת, רק ביום ראשון בבוקר ידע על הסכום הקונקרטי שאותו יש לפרוט, בסך של תשעה מיליון דולר (1744 ש' 9-11). הסברו לכך שבחקירה במשטרה נמנע מלציין דבר אודות מגעים עם טויב לפריטת השיקים לפני יום ראשון היה, כי הפניה הספציפית לגבי תשעה מיליון הדולר הייתה רק ביום ראשון (עמ' 1747 ש' 3). כאשר נתבקש להסביר מדוע לא ציין במשטרה, שעוד לפני החתימה היה ברור כי הוא והנאשם מס' 1 אמורים לסייע בפריטת השיקים, השיב: (עמ' 1747 ש' 11-12):
עסקה זו לא רק מילים אלא גם אווירה. היה ברור וידוע לכולם שזה שמחלקים את השיקים וזה שעושים שיקים על החלק, זה בשביל לפרוט לפטריארך את השיקים.
לדברי הנאשם מס' 2, הוא והנאשם מס' 1 נכחו בעת שטויב מסר לכמרים סך של שבע מאות אלף דולר. לטענתו, טויב הגיע עם תיק מסוג ג'יימס בונד שחור, שהכיל לטענתו את הסכום הנ"ל ומסר אותו לידי הנאשם מס' 1, אשר העבירו לכמרים שישבו במושב האחורי של הרכב. במעמד זה טויב גם מסר לידי הנאשם מס' 1 מסמך בכתב (פתק) שכלל את התחייבותו להוסיף ולשלם לכמרים את יתרת הסכום (עמ' 1751 ש' 14-17).