תשובותיו של הנאשם מס' 2, עת נשאל בחקירתו הנגדית אודות המזוודה המכילה שלושה וחצי מיליון דולר במזומן, שאותה כביכול לקח הנאשם מס' 1 מבנו, היו נפתלות ביותר. ניכר בעדותו ניסיון להרחיק עצמו מן השיחה בין הנאשם מס' 1 ובין בנו, תוך שהוא מתרץ זאת בכיבוד הדיסקרטיות המתחייבת מטיב השיחה, נוכח העובדה שמדובר באב ובנו הדנים בעניינים כספיים (עמ' 1698 ש' 15 - עמ' 1699 ש' 7). הנאשם מס' 2 גם לא ידע להסביר את טעמי העדפתו של הנאשם מס' 1 לפרוט את השיקים, חרף העמלות הכרוכות בכך, במקום להשתמש במזומנים שעמדו לרשותו במזוודה. לפיכך הסתפק רק בהשערה, שהלה היה זקוק לכסף לצרכים אחרים (עמ' 1702
--- סוף עמוד 51 ---
ש' 18 - עמ' 1703 ש' 10). מכל מקום, לדידו, הבחירה בין פריטת השיקים חרף העמלה הכרוכה בכך ובין שימוש במזומנים שבמזוודה היא עניינו הפרטי של הנאשם מס' 1 (עמ' 1749 ש' 4-5, ש' 10-11).
57. עסקת הרכבת: בעדותו בבית המשפט דחה הנאשם מס' 2 את הטענה כאילו ניסה להסתיר בחקירתו במשטרה את קיומה של עסקת הרכבת. לדבריו, הוא לא סיפר על העסקה לחוקריו כיוון שמבחינתו היא הייתה "בטלה ומבוטלת" (עמ' 1728 ש' 14-16), אולם עשה כן מיוזמתו עת נתבקש "לספר על כל מה שנחתם" (עמ' 1729 ש' 5-6). מכל מקום, בעדותו אישר הנאשם מס' 2 את גרסת הנאשם מס' 1, שלפיה עו"ד י' ויינרוט הוא שהגה את הרעיון להתקשר בעסקת הרכבת, לאחר שהתברר כי הרווח מעסקת ירושלים יהיה נמוך מהמתוכנן, וכי רווחי העסקה היו אמורים להתחלק באופן שווה בין שלושתם. דא-עקא, לגרסה זו אין כל עיגון בגרסתו של הנאשם מס' 2 במשטרה. ניסיונו של הנאשם מס' 2 להסביר זאת בכך שלא ראה טעם להיכנס לעומקם של דברים נוכח בטלותה של העסקה (עמ' 1730 ש' 1-8), רחוק מלשכנע. ממילא גם אין בו כדי להסביר מדוע עורכי הדין ויינרוט והללי לא נחקרו בעניין זה בחקירתם הנגדית בבית המשפט. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח טענתו של עו"ד י' ויינרוט בחקירתו הראשית, שלפיה הוא כלל לא ידע היכן ממוקמות קרקעות הרכבת ורק נתבקש על-ידי הנאשם מס' 1 "להכין מסמך על 5 דונם ולכתוב שקונים אותם תמורת מחיר כזה וכזה" (עמ' 346 ש' 4-6). גם בחקירתו הנגדית של עו"ד א' ויינרוט אין כל ביטוי לגרסה בדבר שותפות בחלקים שווים ברווחים הצפויים מעסקת הרכבת, בין הנאשמים ובין אחיו, עו"ד י' ויינרוט. אדרבא, למרות שעו"ד א' ויינרוט לא היה צד ישיר להסכם שכר הטרחה עם הנאשמים, הוא נחקר בעניין זה, אלא שהפרופוזיציה אשר הוצגה לו על-ידי פרקליטם הקודם של הנאשמים, התייחסה לשכר טרחה כולל בשיעור 15% עבור עסקת ירושלים, בית שמש והרכבת כאחד (עמ' 503 ש' 1-3).