כשירדתי למטה, חותמת אחת בוודאי הייתה, המתומנת. החותמת הארוכה יש לי ספק לגביה ולגבי כתב היד יש לי ספק קל. לאחר מכן כשקיבלתי למעלה את המסמכים בשנית מבנו זיסמן והעברתי אותם לעיון פרי, הכל היה עליהם וזה בטוח כי פרי הראה לי את זה.
הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח חקירתו הנגדית, שבמסגרתה הודה כי האפשרות שלפיה החתימה בכתב יד הופיעה על גבי המסמכים כבר בשלב הראשון היא קלושה (עמ' 1501 ש' 19-20):
...אני זוכר בפירוש שהיו חותמות, אחת או שתיים אך כתב יד, לא נראה לי.
84. נתתי דעתי גם על דבריו של עו"ד י' ויינרוט, שלפיהם הוא כשלעצמו היה מסתפק בנוכחות של נוטריון בזמן שהפטריארך חותם על המסמכים בכתב ידו, הגם שבהתאם לסיכום המוקדם, עו"ד פרי היה אמור להיות נוכח הן בהטבעת החותמות והן בעת החתימה בכתב יד (עמ' 343 ש' 4-12). סבורני כי אין בכך כדי להעלות או להוריד, משברור כי במקרה דנן לא הייתה נוכחות של נוטריון אפילו בשלב החתימות בכתב יד.
85. ממקבץ האמור לעיל עולה אפוא כי אלמלא המצג הכוזב בעניין חתימת המסמכים בפני נוטריון, לפחות בכול הנוגע לחתימה בכתב יד, עו"ד ויינרוט לא היה מוסר את השיקים לידי הנאשם מס' 1. בכך יש כדי למלא אחר דרישת הקשר הסיבתי בין המצג הכוזב ובין התוצאה של קבלת הכסף.
--- סוף עמוד 70 ---
86. שאלה נוספת אשר אותה יש לבחון בהקשר האמור היא, האם קיומו של הקשר הסיבתי נשלל מן הטעם שמי שהציג את המצג הכוזב היה למעשה עו"ד פרי. לטענת המאשימה יש להשיב על שאלה זו בשלילה, מאחר שבאותו מעמד הנאשם מס' 1 היה שותף פעיל למצג השווא, הן בדיבורים אקטיביים והן בהתנהגות פסיבית, קרי, בשתיקתו ובהסתרת העובדה שכלל לא היה מעמד חתימה.
ג(4) ניתוק הקשר הסיבתי - הצטרפות לטענת מרמה שטען אחר
87. הצטרפותו של אדם לטענת מרמה שטען אחר איננה מנתקת את הקשר הסיבתי שבין הטוען המקורי ובין פירות המרמה, ויש לראות את המצטרף כמי שטען טענת מרמה נוספת מטעמו (קדמי, שם, 858). ואמנם, אף-על-פי שעו"ד י' ויינרוט העיד כי הוא מסר את השיקים לידי הנאשם מס' 1 על מנת שיעבירם לפטריארך, משום שהסתמך על דבריו של עו"ד פרי, פשיטא שאם הנאשם מס' 1 היה מציין בפניו את העובדה שזה לא היה נוכח במעמד החתימה, השיקים לא היו נמסרים. במכלול הנסיבות לעניין זה מקובלת עלי עמדת המאשימה, כי למעשה די בשתיקתו של הנאשם מס' 1 ובהסתרת העובדה שהחתימה לא נעשתה בנוכחותו של עו"ד פרי, כדי לספק את יסוד מצג השווא (זאת גם מבלי שבשלב זה נתייחס ליתר טובות ההנאה אשר צמחו לנאשמים עקב העסקאות הנטענות: העברת כסף לחשבונות בנק בשליטת הנאשם מס' 1, העברת כסף אל נאשם מס' 2, רווח עצום הצפוי ממימוש ייפוי הכוח של עסקת הרכבת והרווח הגדול עוד יותר מהתיקון השני לעסקת בית שמש).