--- סוף עמוד 95 ---
עם זאת, משסברה המומחית כי החתימות שנוספו - הן אלו שבמחלוקת והן דוגמאות החתימה - זהות במאפייניהן לאלו שכבר נבדקו והושוו במסגרת דף העבודה
נ/27, היא הייתה רשאית להסתפק בהשוואה פנימית בין החתימות שבמחלוקת שנוספו ובין החתימות הקודמות. לשאלה האם ניתן היה להסתמך על דף העבודה נ/27, בנסיבות שבהן הוא הוכן לצורך הכנת דו"ח בדיקה ראשוני אשר נועד להתוות את כיוון החקירה, ולאור העובדה שהוא התבסס בין היתר על דוגמת חתימת אקראי מצולמת, נשוב להתייחס בהמשך.
124. ההיבט הנוסף של טענות הסנגוריה כלפי חוות דעתה של סנ"צ שוחט מתמקד, כאמור, בפגמים שלטענת הנאשמים נפלו לגופם של הממצאים והמסקנות, בשל אי הקפדה על העקרונות והסטנדרטים המקובלים בתחום מומחיותה. בהקשר זה ביקשה ההגנה ליתן דגש מיוחד להתעלמות של המומחית מעקרונות יסוד של תורת השוואת כתבי היד המעוגנים בספרם של הדריק והובר (Huber Headrick and[2]). ספר זה הנחשב ל"אורים ותומים" העדכניים בתחום, שהמומחית עצמה הביאה אותו לבית המשפט, כמקור סימוכין ותימוכין מטעמה (עמ' 2-3 לעיקרי הטיעון מטעם הנאשמים בסוגיית המז"פ).
125. השאלה שאותה יהא עלינו לבחון כעת היא אפוא, האם חוות דעתה של סנ"צ שוחט עומדת בסטנדרטים המקצועיים המקובלים בתחום השוואת כתבי יד.
ו' חוות הדעת בראי הסטנדרטים המקצועיים המקובלים בתחום השוואת כתבי יד
ו(1) ההיבט המורפולוגי של ההשוואה בין חתימות שבמחלוקת ובין דוגמאות חתימה
126. נפקות אי שליטתה של המומחית בשפה היוונית: לטענת הסנגוריה, המומחית לא יכלה לערוך השוואה מורפולוגית של החתימות, בנסיבות שבהן חתימות הפטריארך המוכתבות והאקראיות כאחד נכתבו בשפה היוונית, שהמומחית אינה שולטת בה. אליבא דדעת ההגנה, ידיעת השפה שבה נכתב הכתב העומד לבדיקה היא תנאי מקדמי ליכולתו של המומחה לקיים השוואה של חתימות. מדובר במושכלת יסוד המעוגנת לא רק בספרות המקצועית הכללית בתחום - ובראשה ספרם הנ"ל של הדריק והובר - כי אם גם במאמר מקצועי פרי עטה של המומחית עצמה (עמ' 16-18 לעיקרי הטיעון מטעם הנאשמים בסוגיית מז"פ). במצב דברים זה טוענת הסנגוריה, שהמומחית לא הייתה יכולה לקיים השוואה של כתבי היד. כל שכן לא היה ביכולתה להגיע למסקנה בדרגת הוודאות הגבוהה
--- סוף עמוד 96 ---
ביותר האפשרית במדרג המקובל במעבדת זיהוי פלילי. לטענת ההגנה, די אפוא בכך כדי לשמוט את הבסיס מתחת לחוות הדעת (עמ' 18-19 לעיקרי הטיעון מטעם הנאשמים בסוגיית מז"פ). יתר על כן, אי שליטתה של המומחית בשפה היוונית, והימנעותה מלהיעזר במתורגמן או אפילו בנציג כלשהו של הפטריארכיה כדי להבין את מהותם של הסימנים נשוא דוגמאות החתימה, הביאה לטענת ההגנה להשוואה מופרכת מעיקרא בין אות (האות הלטינית t) ובין ציור (של צלב) (עמ' 19-20 ועמ' 68-69 לעיקרי הטיעון מטעם הנאשמים בסוגיית מז"פ). בהקשר זה נטען, כי מרגע שהמומחית בחרה להגדיר את חתימות המחלוקת ואת דוגמאות החתימה של הפטריארך ככתב יד, היא כבולה בעבודתה לאותן הגדרות ולשיטות העבודה הנוהגות לגביהן. מכאן, שאם שגתה מלכתחילה בזיהוי הסובייקט, מדובר בטעות היורדת לשורש חוות הדעת והמאיינת את כל מסקנותיה (שם, 57).