אכן, סנ"צ שוחט הודתה בחקירתה הנגדית כי היא איננה מכירה את השפה היוונית ואינה מסוגלת לזהות את האותיות המצויות בשפה זו (עמ' 594 ש' 1-5; עמ' 622 ש' 2-7). חרף זאת, היא סברה כי במקרה דנן לא קיימת מגבלת שפה לצורך ביצוע הבדיקה, שכן ההשוואה בין החתימות נעשתה בין שני סימנים ולא בין מילים בעלי משמעות בשפה היוונית (עמ' 622 ש' 13-17; עמ' 625 ש' 8-10). הסימנים שהושוו הם אלה המופיעים בחתימות המחלוקת ואלה המקבילים להם בקידומת החתימה ובחתימה הארוכה שבדוגמאות החתימה של הפטריארך. לדבריה, אף אם הסימנים האמורים תוארו על-ידה כבעלי דמיון חיצוני לאותיות מסוימות בשפה הלטינית, הם לא בהכרח מבטאים את אותן אותיות (עמ' 623 ש' 15- עמ' 624 ש' 2; עמ' 626 ש' 1-3). בהתאם לאמור, גם ממצאיה בחוות הדעת ת/88 בעניין השוני הצורני שבין האותיות, אינם מתייחסים לצורתן החיצונית הכללית של האותיות כי אם לתכונות הכתיבה של הכותב (עמ' 635 ש' 4-9). במקרה דנן, אין לדעתה גם מגבלה הנובעת מאי הכרת "שיטת בית הספר" של הכותב. קרי: הדרך שבה מלמדים בבית ספר לכתוב אותיות של שפה מסוימת, ושהכרתה על-ידי הבודק מונעת זיהוי אלמנט מסוים המצוי בחתימה כתכונה ייחודית, במקרים שבהם הוא מהווה חלק מאופן הכתיבה של האות (עמ' 621 ש' 14-20). הטעם לכך נעוץ בשלושה: ראשית, הן הפטריארך והן מי שכתב את החתימות שבמחלוקת התרחקו מזמן מדגם בית הספר וסיגלו לעצמם תכונות כתיבה משלהם (עמ' 622 ש' 17-19; עמ' 623 ש' 8-10). שנית, לחלק ממאפייני הכתיבה שנבדקו אין כל קשר לדגם בית הספר, אלא מדובר בתכונות של הכותב. דוגמא לכך היא חדירת הקו האופקי של הצורה t או הצלב לאות שאחריה, הקיימת בחתימות שבמחלוקת ואינה מופיעה בדוגמאות החתימה (עמ' 623 ש' 5-8). יתר על כן, רוב אי ההתאמות שנמצאו על-ידה היו פחות בתחום הצורני ויותר בתחום של יחס הסימנים זה כלפי זה, של התחלות כתיבה וסיומי
--- סוף עמוד 97 ---
כתיבה, של רצף הקו וכדומה (עמ' 626 ש' 7-9). שלישית, להכרת שיטת בית הספר תיתכן חשיבות תיאורטית כאשר נעשה ניסיון לקבוע זיהוי בכיוון החיובי, אולם כדי לקבוע שלילת זהות - די במכלול התכונות שאינן מתאימות על יסוד החומר הקיים (עמ' 622 ש' 19 - עמ' 623 ש' 2).
סנ"צ שוחט אף ביקשה לדחות את הטענה כי כתוצאה מאי שליטתה בשפה היוונית היא ערכה, למעשה, השוואה בין אותיות בחתימות שבמחלוקת ובין ציור של צלב. לטענתה, היא השוותה בין סימנים - יהא כינויים הסמנטי אשר יהא - שהרי באותה מידה שהסימן הראשון בקידומת החתימה הוא צלב, גם הסימן הנראה כאות t בחתימות שבמחלוקת יכול להיות צלב (עמ' 627 ש' 14- עמ' 628 ש' 5; עמ' 635 ש' 16-19). בכול הנוגע לסימן השני בקידומת החתימה של הפטריארך, הודתה סנ"צ שוחט כי עד לריאיון שנערך עמה בפרקליטות לא ידעה כי הסימן o הוא ה' הידיעה ביוונית. עם זאת, לטענתה אין בכך כדי להעלות או להוריד (עמ' 628 ש' 14-16). גם ההבחנה בקיומו של האפוסטרוף מעל הסימן o בדוגמאות החתימה אינו מצריך, לטענתה, ידע מוקדם על כך שבדרך זו כותבים ה' הידיעה בשפה היוונית. הא ראיה, סימן זה אינו מופיע בדוגמאות שבמחלוקת. בהקשר לאמור, היא דחתה את האפשרות שלפיה היעדרו של האפוסטרוף מהדוגמאות שבמחלוקת נעוץ בחוסר הרלוונטיות של ה' הידיעה במקרה של רישום ראשי תיבות. לדבריה, אם היה מדובר בראשי התיבות של הפטריארך, הם היו אמורים לשקף את האותיות הראשונות של שמו: D ו-K. כיוון שאין זה כך, ההתייחסות אליהם היא כאל סימנים שיש להשוותם לאלה המצויים בדוגמאות החתימה של הפטריארך. הואיל ובאחרונות מופיע אפוסטרוף, הוא היה צריך להופיע גם בחתימות שבמחלוקת, זאת לפחות במספר מועט של מקרים מתוך 60 החתימות שנמסרו לבדיקה (עמ' 629 ש' 13 - עמ' 630 ש' 3). בדומה שללה המומחית את חיוניות הבנת כללי השפה באשר לסוגי וכיווני החיבורים בין האותיות, לצורך הערכת שטף הכתיבה (עמ' 638 ש' 3-7).