--- סוף עמוד 109 ---
לאפשרות השימוש בה לצורכי השוואה (568 ש' 16 - עמ' 569 ש' 1). לדבריה, בדדך כלל מתייחסים לחתימת נחקר על אמרתו גם כחתימת אקראי, אף אם לא ניתן לסווגה ככזו לפי כל הכללים המקובלים (עמ' 573 ש' 13-14). גם לאחר שנוכחה כי חתימותיו של הפטריארך על גבי ת/91 (אשר סומנו ד/3 ו-ד/5 בנ/27 הנ"ל) כללו יותר מחתימה אחת, נותרה המומחית בדעה שאין בכך כדי להפוך את החתימה לחתימת הכתבה. לשיטתה מדובר ב"ספק אקראי ספק הכתבה" (עמ' 575 ש' 12-16; עמ' 576 ש' 19-20) ובודאי שאין מדובר בטעות מקצועית (עמ' 575 ש' 19; עמ' 576 ש' 3-5). מכל מקום, היא לא יכלה להשיב במונחים של "כן" ו"לא" לשאלה, האם במסגרת שקלול חוות דעתה בנ/26 התייחסה לחתימת הפטריארך בת/91 כאל חתימת אקראי (עמ' 574 ש' 3 ו-ש' 13).
בכול הנוגע להבחנה הערכית שבין חתימות מוכתבות לחתימות אקראי, עולה מעדותה כי היא אינה מייחסת עדיפות א-פריורית לחתימות אקראי ויש לבדוק את הדבר לגופו של כל מקרה ומקרה. בהתאם לכך, ניתן לדבריה לתת לחתימות מוכתבות את אותו המשקל שנותנים לחתימות באקראי, כאשר מעריכים שכתב היד הוא טבעי ולא נעשו בו ניסיונות לשנות או לסלף (עמ' 569 ש' 7-10). סנ"צ שוחט אף לא אבתה להסכים עם קביעה גורפת שלפיה התוצאות של הכתבה הן במובהק פחות טובות, בשל כך שההכתבה היא סיטואציה בלתי טבעית ולא רגילה עבור הכותב (עמ' 580 ש' 18- עמ' 571 ש' 2), מה גם שקיומם של זיהומים בדוגמאות מוכתבות אינו הכרחי (עמ' 571 ש' 16-17). בחקירתה החוזרת שבה והדגישה כי אין מקום לאיין את חשיבות החתימות המוכתבות, אם כי גם בלעדיהן היה באפשרותה לתת חוות דעת דומה ואף זהה על יסוד החתימות שבאקראי (עמ' 669 ש' 1-4). תימוכין לגרסתה בהקשר זה ניתן למצוא בעדות החוקר ג'ורג' קיוורקיאן, אשר בשעתו, בתוקף תפקידו כחוקר במחלק ההונאה במחוז ירושלים, הרבה לעבוד מול גורמי מז"פ. הלה העיד כי מומחי מז"פ נהגו לבקש מספר רב של דוגמאות חתימה מוכתבות, ואילו רק בחלק מהמקרים ביקשו דוגמאות כתב יד באקראי, שבהן קלושה האפשרות שהכותב שינה את כתב ידו או חיבל במתן הדוגמאות (עמ' 1321 ש' 14-18).
אכן, בספרם הנ"ל של הדריק והובר עומדים המחברים על כך שבמרבית המקרים מהוות חתימות האקראי כלי עבודה מועדף מבחינתו של המומחה להשוואת כתבי יד, בהיותן מבטאות כתב יד נורמאלי וטבעי יותר, אשר נוצר במהלך עסקים או פעילות חברתית רגילה. מנגד לכך הם עומדים על הקושי הטמון בחתימות מוכתבות, המושפעות לעתים קרובות מן הנסיבות ומידיעת הנבדק כי הן יעמדו לבחינה. כן הובהר שם כי אם הנבדק הוא באמת בעל כתב היד שבמחלוקת, לא יהיה זה מפתיע שהדוגמאות שתינתנה על-ידו תהיינה שונות מכתב היד הרגיל שלו. מנגד לכך, אם הוא לא בעל כתב היד שבמחלוקת, הנסיבות עצמן יכולות להשפיע על אופן כתיבתן בשל