--- סוף עמוד 47 ---
שהוא לא מוכן לשלם "חאווה". בחקירתו הנגדית חזר ח'אלד על עיקר גרסתו כמפורט לעיל וחידד, כי עאדל דרש מהם לשלם כנגד החזרת האדמה להם.
98. עדותו של ח'אלד יונס הייתה עקבית, קוהרנטית, ללא סתירות מהותיות שיש בהן כדי לכרסם באמינותה, והייתה מקובלת עליי באופן מלא. עדות זו אף נתמכת בעדותו של וליד הייב, אשר סיפר בעדותו את אותו סיפור. וליד העיד, כי לאחר שפנה אליו ח'אלד יונס והודיע לו שהקרקע היא שלו, הוא פנה לאנשים שונים, על מנת שיעזרו לו לפתור את הבעיה, לרבות לחמו עאדל פלאח, אשר ביקש להיפגש עם יורשי תוריא. לפי עדותו של וליד, בפגישה שהתקיימה מספר ימים לאחר מכן בנוכחותו ובנוכחות יורשי תוריא ואנשים נוספים, דרש עאדל מח'אלד יונס לשלם לו סכום של 200,000 ₪ עד 300,000 ₪ כנגד החזרת הקרקע אליהם. בהתאם לעדויות שמסרו ח'אלד יונס ווליד הייב, בשלב זה עאדל פלאח כבר ידע שהקרקע היא של יורשי תוריא וכי לוליד אין זכויות בה. עובדה זו עולה מעדותו של ח'אלד יונס שבה הוא סיפר כי במהלך הפגישה, וליד הייב וכל הנוכחים אמרו לעאדל שהקרקע היא של יורשי תוריא ובתגובה אמר עאדל: "לא מעניין אותי, אני רוצה כסף", וכן מעדותו של וליד, אשר סיפר כי עאדל אמר לו: "אם כבר הכל זיוף" אז "תדפוק את פארוק" (עמ' 2163 לפרוטוקול, ש' 1-8).
99. השאלה הנוספת שיש לעסוק בה היא, האם יש בעובדות שהוכחו כמפורט לעיל כדי להקים את יסודות עבירת הסחיטה באיומים. הסניגור טען, כי אין מחלוקת שהתקיימה פגישה בהשתתפות יורשי תוריא ועאדל פלאח, אך באותה פגישה לא נשמעו איומים מצדו של עאדל פלאח ולשיטתו "איזה ראיות הוצגו על איומים? וכיצד איים הנאשם 3 עליהם? מה גם שחאלד יונס ואחיו כעסו על הדרישה ועזבו את המפגש" (סעיף 21 לסיכומי הנאשם 3). לשיטתו, ח'אלד יונס ואחיו לא הרגישו מפוחדים ומאוימים וממילא לאחר מכן וליד הייב שכר את שירותיו של עו"ד שביטל את העסקה.
100. סעיף 428 לחוק העונשין קובע, כי "המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם ... הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו דינו ...". כפי שניתן להיווכח, עבירת הסחיטה באיומים דורשת קיומם של מספר יסודות: (א) איום לפגוע (ב) במטרה להניע אדם לעשות מעשה או להימנע מעשיית מעשה (ג) מודעות למעשה, קרי יסוד נפשי של מחשבה פלילית . כפי שהובא לעיל, עאדל פלאח דרש מיורשי תוריא תשלום סכום של 300,000 ₪ כנגד החזרת הקרקע אליהם. אין ספק כי בנסיבות אלה מתקיימים היסוד השני והשלישי, שכן דרישת עאדל פלאח והתנאי שהציב מול יורשי תוריא להשבת הקרקע נועדו להניע אותם לשלם לו סכום של 200,000 ₪ עד 300,000 ₪. אין ספק, כי עאדל פלאח היה מודע למעשיו והעלה את הדרישה מתוך מודעות.