--- סוף עמוד 71 ---
145. נאשם מס' 8 העיד בפניי, כי התצהיר של לוטפיה ברהם (מוצג נ/50) הוא מסמך אותנטי ולא מזויף, וכי המצהירה חתמה על התצהיר בפניו. לפי עדותו, הוא החתים את המצהירה בביתה, וכי בעת שהסביר לה את תוכן התצהיר והחתים אותה עליו, נכחה במקום הבת שלה, שאת שמה הוא לא זכר. עדותו של נאשם מס' 8 לא הייתה עקבית בכל הנוגע למסמכים שאומתו על ידו, ונראה כי הוא "התקשה" במהלך עדותו לאשר חתימות וחותמות על אף שלא הייתה לגביהם מחלוקת וזאת מתוך חשש שיתגלה כי מדובר במסמכים מזויפים. כך, בתחילת חקירתו הנגדית ועת הוצגו לו חתימה וחותמת בלבד הנחזות להיות שלו הלקוחות מתצהיר הנחזה להיות של דיאב פלאח שאומת לכאורה על ידו (ת/569) טען, כי החתימה והחותמת הן שלו (עמ' 2155, ש' 8-12). ברם, בהמשך חקירתו הנגדית ועת הוצג לו התצהיר המלא טען, כי החתימה והחותמת הנחזות להיות שלו על אותו מסמך אינן שלו. זאת ועוד, בחקירתו הנגדית הוצגו לנאשם מס' 8 חתימה וחותמת הנחזות להיות שלו, הלקוחות מייפוי הכוח ת/387 שהוא מודה כי אימת אותו, ותשובתו הייתה "החותמת כמו שלי, החתימה לא יודע אם היא שלי". גם לגבי מסמכים רבים אחרים התקשה נאשם מס' 8 לתת תשובה החלטית האם החתימות עליהם הן שלו, והרבה לטעון "החותמת שלי, החתימה לא בטוח". עדותו של נאשם מס' 8 לא נמצאה אמינה גם בנוגע לאישום מס' 15 עת טען כי החתים את המנוחה פיירוז דחדל על שלושה ייפויי כוח, שהוכח כי הם מזויפים. עדותו לא הייתה אמינה גם בכל הנוגע לאישום מס' 13, עת טען כי הוא החתים אישה בשם אמנה ערפאת, על אף שהוכח כי אמנה ערפאת מעולם לא פגשה אותו, ולא חתמה בפניו על מסמך כלשהו. גם גרסתו שאישה אחרת התחזתה לאמנה ערפאת ואותה אישה חתמה בפניו התגלתה כגרסה שקרית שלא ניתן לתת בה אימון. עובדות אלה מלמדות, כי נאשם מס' 8 סיגל לעצמו שיטה לזייף חתימות של מצהירים ולאמת חתימות אלה כאילו נחתמו בפניו על אף שהוא מעולם לא פגש את "המצהירים" שאימת את חתימותיהם ומעולם לא החתים אותם על שום מסמך.
146. סיכומם של דברים, הוכח מעבר לכל ספק סביר, כי התצהיר של לוטפיה ברהם זויף בידי הנאשמים 3, 4 ו- 8, וזאת כדי לאפשר הוצאת העסקה בין הנאשמים 3 ו-4 לבין מוספטא חוג'יראת אל הפועל ורישום הקרקע של המנוח אניס ראג'י סלימאן על שמו של מוסטפא חוג'יראת, ובכך להשלים את מעשה המרמה והזיוף שביצעו נאשמים אלה.
147. הנאשם מס' 8 טען בסיכומיו, כי המאשימה לא ייחסה לו במסגרת כתב האישום בכלל ובמסגרת אישום מס' 2 בפרט כל עבירה בנוגע למעורבותו באישום מס' 2 ועל כן, לא ניתן להרשיעו בעבירה זו גם אם הוכחה אשמתו. נטען, כי העובדות המקימות את העבירה שמבקשת המאשימה לייחס לנאשם מס' 8 במסגרת אישום מס' 2 היו ידועות לה כבר במהלך ניהול המשפט ואף הצהירה על כך בישיבת יום 15.5.2016. בנסיבות אלה ומשלא עתרה לתיקון כתב האישום, אין המאשימה יכולה לעשות כן דה פקטו על דרך של הודעה