תביעה זו הסתיימה בפסק דין שניתן על ידי נשיא בית המשפט המחוזי באותה תקופה, כב' השופט ורדי זילר ביום ט' חשוון תשנ"ח (9.11.97). פסק הדין פורסם גם בתקדין (תק-מח 97(3) 3274). בפסק הדין נקבע כי המבקש שם, מוצטפא עבדל הידוע גם כעבדל מונעם מוחמד - הוא בעל שליש מחלקה
--- סוף עמוד 18 ---
41. כמו כן, חייב פסק הדין בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ש"ח בצירוף מע"מ את סולימאן (נתבע 1 בתיק שלפנינו) ואת מדחת (תובע 1 בתיק שלפנינו), אשר טענו לזכויות בקרקע, אולם טענותיהם נידחו על ידי הנשיא זילר.
18. בעקבות הגשת התביעה בה"פ 169/97 הנ"ל, ובשל החשש מאיבוד זכויותיהם, ניסו התובעים ליצור קשר עם סולימאן, אך התברר כי הלה שוהה בירדן. מחמד נסע לירדן כדי לנסות לחפש את סולימאן. הוא הצליח לאתר אותו, ודיווח לו על התסבוכת שנוצרה ביחס לחלקה 41, עקב הגשת התביעה על ידי עבדל מנעם.
לאחר מספר ימים, ביום 18.2.97, הגיע סולימאן לישראל, שם נפגש במשרדו של עו"ד שוכרי עם מדחת, מחמד ועו"ד שוכרי. במהלך הפגישה, דרשו התובעים מסולימאן את כספם בחזרה. לאחר דין ודברים בין הצדדים, הוסכם בעל פה כדלקמן: אם עבדל מנעם יזכה בתביעתו - סולימאן ייתן לתובעים מקרקעין אחרים במקום חלקה 41 (להלן - "המקרקעין החילופיים"); מאידך גיסא, אם עבדל מנעם יפסיד בתביעתו - העיסקה תישאר כמתוכנן, והזכויות בחלקה 41 יועברו לידי התובעים (הסכמה זו תיקרא להלן - "העיסקה החילופית").
19. המקרקעין החילופיים עליהם דובר כתחליף לחלקה 41, במקרה ועבדל מנעם יזכה בתביעתו, הם חלקות מס' 173, 243 ו-321 בגוש 30612 (גוש ירדני 12 המכונה אל טבל; להלן - "שלושת החלקות"). שאלת תוכנה המדויק של העיסקה החילופית, היא מוקד מחלוקת מרכזי בפרשה דנן. בעוד התובעים טוענים כי סולימאן הסכים להעביר לידיהם את כל שלושת החלקות הנ"ל כתחליף לחלקה 41 - שהיא נשוא הממכר המקורי - סולימאן טוען כי הסיכום היה כי רק דונם וחצי משלושת החלקות יועבר לידי התובעים במקרה ועבדל מנעם יזכה בתביעתו. להלן, נדון במחלוקת זו בהרחבה.
ביחס למיקומן של חלקות אלו, חשוב לציין כי הן אינן עשויות מעור אחד: חלקות 243 ו-321 מצויות מעבר ל"קו הירוק", ורשומות ברישום המקרקעין של יהודה ושומרון; ואילו חלקה 173, היא חלקה "חצויה": חלק ממנה מצוי בתחום השיפוט של העיר ירושלים ורשום בלשכת רישום המקרקעין, הפועלת על פי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן - "חוק המקרקעין")