43. הסעדים שביקש סולימאן, בכתב התביעה שכנגד, היו אלה:
ראשית, הצהרה כי רישומו של ווזוז כבעלים יסודו במירמה, ועל כן על פקידי הרישום לשנות את הרישום ביחס לשלושת החלקות, ולרשום מחדש את סולימאן כבעל הזכויות בהן.
שנית, לטענת סולימאן, למרות הצו שניתן על ידי הנשיא זילר בבש"א 1229/98, ביום 16.7.98, האוסר עשיית דיספוזיציה בקרקע, העביר ווזוז את החזקה בחלק מהקרקע שבתחום ירושלים לסעיד בדרן. לטענתו, ווזוז ובדרן כרתו 21 עצי זית, שהיו נטועים בקרקע מזה שנים רבות, והחלו לעלות על הקרקע שלא כדין. על כן, ביקש סולימאן מבית המשפט שיורה כי על ווזוז ובדרן לפצות את סולימאן על הנזק שנגרם לסולימאן כתוצאה מכך. שלישית, לטענת סולימאן, האישור הנוטריוני המזויף שנתן עו"ד סג"ל לווזוז גרם לסולימאן נזק כללי ועוגמת נפש רבה, ועל כך ביקש סולימאן מבית המשפט שיורה לעו"ד סג"ל לפצותו על כך.
44. בכתב הגנה לכתב התביעה שכנגד שהגיש, הכחיש עו"ד סג"ל את טענותיו של סולימאן, וטען (סעיפים 5-3 לכתב ההגנה שכנגד מטעם עו"ד סג"ל) כי ייפוי
--- סוף עמוד 35 ---
הכוח מיום 20.2.97 נעשה כדת וכדין. לטענת עו"ד סג"ל, ייפוי הכוח נחתם על ידי סולימאן, אשר הופיע בפניו וזוהה על פי מסמכים מקוריים, שהעתקם נמצא במשרדו. עוד טען סג"ל, כי מעולם לא ידע ומעולם לא השתתף בזיוף מסמכים כלשהם, כפי שטען סולימאן, ועל כן יש לדחות את התביעה, ככל שהדבר נוגע אליו. יחד עם כתב ההגנה שכנגד, הגיש עו"ד סג"ל בקשה (בש"א 3023/98) לדחיית התביעה שכנגד נגדו על הסף, מהנימוקים הנ"ל.
יש לציין כי בשלב מאוחר יותר של המשפט, ביום 13.6.02, ניתן על ידי פסק דין חלקי, ולפיו - בהסכמת הצדדים - נדחית התביעה והתביעה שכנגד כנגד עו"ד סג"ל, והוא נמחק מרשימת הנתבעים (עמ' 72-71 לפרוטוקול מיום 13.6.02).
45. בכתב הגנה שכנגד שהגיש ווזוז, חזר ווזוז על הטענות שהעלה בכתב ההגנה, ולפיהן, ייפוי הכוח מיום 20.2.97, נחתם כדין ובחתימת ידו של סולימאן, אשר התייצב בעצמו במשרדו של עו"ד סג"ל וחתם על ייפוי הכוח. באשר לטענה כאילו ווזוז פעל כנגד צו המניעה שניתן על ידי הנשיא זילר, טען ווזוז (סעיף 19 לכתב ההגנה שכנגד מטעם ווזוז) כי צו המניעה בפירוש לא מונע בנייה על הקרקע, אלא הוא רק קובע שבנייה כזאת לא תשפיע על זכויות הצדדים (ציטוט החלטתו של הנשיא זילר הובא לעיל, פיסקה 36). כן טען ווזוז, כי ייפוי הכוח שנתן סולימאן לארבעת ילדיו על שלושת החלקות, ביום 2.11.96, הוא חסר נפקות משפטית, כי העיסקה בינו לבין סולימאן בוצעה כדין והושלמה ברישום, ולכן זכותו של ווזוז עדיפה על זכותם של ילדי סולימאן.