--- סוף עמוד 37 ---
עו"ד אבו הלאל למכור ולהעביר את שלושת החלקות הנ"ל למדחת או לאיאד (תובעים 1 ו- 2).
ג. רישום החלקות על שם ווזוז: כשניסו התובעים לרשום את שלושת החלקות על שמם, גילו התובעים כי החלקות נרשמו במירמה על שמו של ווזוז, על בסיס ייפוי כוח מזויף, שניתן לו אישור נוטריוני על ידי עו"ד סג"ל.
ד. התנהלותו המקצועית של עו"ד שוכרי: לטענת התובעים, עו"ד שוכרי נהג באופן רשלני בעת ששימש כבא-כוחם, הן בנוגע לעריכת ההסכם המקורי והן בנוגע לעריכת העיסקה החילופית, ובכך, הותיר אותם קרחים מכאן ומכאן: מצד אחד, שילמו התובעים את מלוא התמורה, ומצד שני, נותרו התובעים ללא חלקה 41 וללא שלושת החלקות החילופיות. לטענתם של התובעים, רשלנותו של עו"ד שוכרי באה לידי ביטוי בכמה אופנים: העובדה שעו"ד שוכרי ייעץ להם, לטענתם, לשלם את מלוא התמורה סמוך לחתימת ההסכם, ללא שהבטיח בדרך כלשהי את כספם; העובדה שעו"ד שוכרי לא בדק כראוי את הזכויות בחלקה 41, ועוד.
49. על בסיס הטענות העובדתיות הנ"ל ביקשו התובעים, כסעד עיקרי, פסק דין הצהרתי הקובע כי איאד זכאי לכך ששלושת החלקות יירשמו על שמו. בנוסף, ביקשו התובעים סעדים חלופיים וסעדים מצטברים, כנגד כל אחד מהנתבעים, כדלקמן:
כלפי סולימאן: כסעד חילופי לסעד ההצהרתי, ביקשו התובעים כי בית המשפט יורה לסולימאן להשיב להם את הכסף (90,000 דולר, לטענתם) ששילמו לו במסגרת העיסקה לרכישת חלקה 41. כסעד מצטבר לסעד ההצהרתי, ביקשו התובעים כי בית המשפט יורה לסולימאן לפצותם בגין כל הנזקים אשר נגרמו להם, לטענתם, כתוצאה ישירה מהפרת ההסכם על ידי סולימאן, ובכלל זה: (א) שכ"ט עו"ד ששילמו לעו"ד שוכרי בגין עריכת ההסכם בנוגע לחלקה 41, ובגין טיפולו בתביעה שהגיש עבדל מנעם (ה"פ 169/97). (ב) הוצאות שכ"ט שנפסקו בה"פ 169/97 הנ"ל לחובת מדחת וסולימאן, ששולמו בפועל על ידי מדחת. (ג) פיצוי על עוגמת נפש, טירחה ואובדן ימי עבודה.
--- סוף עמוד 38 ---
כלפי עו"ד שוכרי: כסעד מצטבר לסעד ההצהרתי, ביקשו התובעים: (א) כי בית המשפט יורה לעו"ד שוכרי לפצותם - ביחד ולחוד עם סולימאן- בגין כל הנזקים הנ"ל אשר נגרמו להם, לטענתם, כתוצאה ישירה ממעשיו וממחדליו של עו"ד שוכרי. (ב) כי בית המשפט יורה לעו"ד שוכרי להשיב להם את הכסף שהעבירו לידיו, כדי לשלם את תשלומי המס בגין רכישת שלושת החלקות.
כלפי עו"ד סג"ל: כסעד חלופי לסעד ההצהרתי, ביקשו התובעים כי בית המשפט יורה לעו"ד סגל לפצותם בגין הנזק שנגרם להם עקב מעשיו ומחדליו של עו"ד סג"ל. נזק זה הוא הסכום אותו שילמו התובעים לסולימאן (90,000 אלף דולר), אותו הפסידו עקב יפויי הכוח שאושר על ידי עו"ד סג"ל. כסעד מצטבר, ביקשו התובעים כי בית המשפט יורה לעו"ד סג"ל לפצותם בגין פיצוי על עוגמת נפש, טירחה ואובדן ימי עבודה. כאמור, התביעה נגד עו"ד סג"ל - נמחקה (ראה: פיסקה 44 סיפא לעיל).