טענות מיקדמיות
64. בטרם אגש לגופו של דיון, ברצוני להתייחס לשני עניינים מיקדמיים, שהועלו על ידי סולימאן בכתבי הטענות. העניין הראשון הוא שאלת היריבות שבין סולימאן לבין תובע מס' 3, הלא הוא מחמד. סולימאן טוען (סעיף 3 לכתב התביעה המתוקן), כי אין כל יריבות בינו ובין מחמד, וזאת לאור העובדה שההסכם המקורי נחתם עם מדחת, והעיסקה החילופית נעשתה עם איאד, ועל כן אין למחמד כל עילת תביעה נגדו.
מנגד, התובעים טוענים כי היה ברור לשני הצדדים כי העיסקה נערכת עם שלושת האחים, על אף שהקרקע יועדה - משיקולים פנימיים שבין האחים - להירשם רק על שם אחד האחים, כל פעם.
בעניין זה, מקובלת עליי עמדתו של סולימאן. אכן, מהעדויות השונות עולה כי מחמד היה מעורב, באופן כלשהו בעיסקאות שבין הצדדים, אולם, בפועל, ההסכמים שבין התובעים לבין סולימאן נכרתו או על שמו של מדחת או על שמו של איאד. על כן, עילות התביעה כלפי סולימאן הם של מדחת או של איאד, אך לא של מחמד. לצורך הקיצור, ולשם כך בלבד, אתייחס להלן בדבריי לשלושת האחים כמקשה אחת, אך בתוצאת פסק הדין יבוא עניין זה לידי ביטוי.
65. טענה נוספת שהועלתה על ידי סולימאן (סעיף 2 לכתב התביעה המתוקן), היא הטענה כי הסעדים הכספיים אותם ביקשו התובעים בכתב התביעה המתוקן, אינם בסמכותו של בית משפט זה אלא בסמכותו של בית משפט השלום.
לדברים אלו אינני יכול להסכים. כבר נפסק על ידי בית המשפט העליון כי מקום בו הסעד העיקרי המתבקש בתובענה שבמקרקעין הוא סעד הצהרתי על זכויות במקרקעין - סעד המצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי, מכוח סעיפים 40 ו-51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 -
--- סוף עמוד 46 ---
קונה בית המשפט המחוזי סמכות לדון גם ביתר השאלות והזכויות הנוגעות למקרקעין, גם אם אלו, אם היו עומדים בפני עצמם, היו בסמכותו של בית משפט השלום. וכך קובעת כב' השופטת (כתוארה אז) דורית ביניש בע"א 4796/95 אלחוברה נ' אלעוברה, פ"ד נא(2), 669 ,בעמ' 674:
"משהוגשה התביעה בבקשה להצהרה על זכויות הבעלות או החכירה לדורות במקרקעין, קנה לו בית המשפט סמכות לדון גם ביתר השאלות הנוגעות לשימוש במקרקעין, והזכויות האחרות של הצדדים הנוגעות לעיסקה. אין ספק כי לו היה בית המשפט קמא נותן את הסעד כמבוקש, ומצהיר על בעלות המשיב במחצית זכויות החכירה במקרקעין, הוא היה מוסמך לתת גם סעדים אחרים הטפלים לסעד זה, ובכלל זה להורות על הריסת המבנה ועל חלוקת זכויות השימוש. סבורה אני כי משקנה בית המשפט את סמכותו בעת הגשת התביעה על פי כתב התביעה, מתקיימת סמכות זו עד להכרעה בסכסוך כולו".