לאחר שקבעתי כי נתונה בידי סמכות שיפוט בינלאומית במקרה דנן, דהיינו: נקבע הדיין שידון בתיק, נותר עדיין לקבוע מהו הדין החל על המקרה, ובכך נעסוק עתה.
הדין החל
74. אין חולק כי השאלה המרכזית העומדת בלב הסכסוך דנן היא השאלה הקניינית: מיהו בעל הזכות האמיתי בשלושת החלקות נשוא המחלוקת. כידוע, באשר לשאלות קנייניות נקבע כי "כלל הברירה בדיני קניין קובע כי יש להחיל את דין מקום הימצא הנכס בעת יצירת זכות הקניין (LEX SITUS)" (ע"א 352/87 גרייפין קורפוריישן נ' כור סחר בע"מ, פ"ד מד(3), 45, עמ' 61-62). במקרה דנן, בו אחת משלושת החלקות (חלקה מס' 173) חצויה, באופן שחלקה מצוי ביהודה ושומרון וחלקה בתחום השיפוט של ירושלים, שומה עלינו לחלק את תשובתנו לשאלה מהו דין מקום הימצא הנכס - אשר אותו יש להחיל - לשני חלקים, בהתאם למיקומן של החלקות השונות: באשר לחלקות 243 ו-321 וחלק מחלקה 173 המצויות בשטחי יהודה ושומרון - דין מקום הימצא הנכס בעת יצירת זכות הקניין הוא הדין החל
--- סוף עמוד 50 ---
באזור יהודה ושומרון (באשר לטיבו הכללי של הדין החל בשטחי יהודה ושומרון ראה את הדברים שכתבתי בפרשת מחצבות כפר גלעדי, פיסקאות 41-35); ואילו באשר לחלקה מחלקה 173 המצוי בתחומה של ירושלים - דין מקום הימצא הנכס בעת יצירת זכות הקניין הוא דין ישראל.
לאור האמור, אני קובע כי ביחס לחלקות 243 ו-321 וחלק מחלקה 173 המצויות בשטחי יהודה ושומרון - יחול הדין החל באזור יהודה ושומרון; ואילו ביחס לחלק מחלקה 173 המצוי בירושלים - יחול דין ישראל.
75. בהתאם למה שקבענו לעיל בדבר מהלך הדיון (פיסקה 67), אעבור כעת לדון במשוכה הראשונה העומדת בפני התובעים, והיא שאלת רישומם של שלושת החלקות על שמו של ווזוז.
רישום שלושת החלקות על שמו של ווזוז
76. כאמור, בקשתו של ווזוז למתן היתר לביצוע עיסקת מכר בנוגע לשלושת החלקות נסמכה על ייפוי הכוח מיום 20.2.97, בו ייפה סולימאן את כוחו של אדם בשם מר איאד סעיד חדר אבו נגיב למכור את שלושת החלקות לווזוז. על סמך ייפוי כוח זה, נרשם ווזוז, ביום 5.6.97, כבעל הזכויות בשלושת החלקות.
77. השאלה העומדת לפיתחנו עתה, היא שאלת טיבו, תוקפו ואמינותו של ייפוי כוח זה. התובעים, סולימאן ועו"ד שוכרי גם יחד, טוענים כי ווזוז זייף ייפוי כוח זה תוך הטעייתו (או שמא בשיתוף פעולה מצידו) של עו"ד סג"ל. כאמור, זיוף זה התאפשר, לטענתם, בשל העובדה שבידי ווזוז היו ייפויי כוח אמיתיים שניתנו לו מסולימאן, מכוח עיסקאות אחרות, אותן עשה עם סולימאן באותה התקופה. על פי גירסתם, לקח ווזוז את צילום דרכונו של סולימאן ואת דוגמת חתימתו מייפוי הכוח האמיתיים שהיו בידיו, ובאמצעותם זייף את ייפוי הכוח, תוך שהוא רושם בו את התאריך המוקדם 20.2.97, שלשה ימים קודם ייפוי הכוח שניתן לעו"ד שוכרי. בשל כך, טוענים התובעים וסולימאן (וכן עו"ד שוכרי), כי רישום שלושת החלקות על שמו של ווזוז - במירמה יסודו, ואחת דינו להימחק.