93. עד כאן באשר למשוכה הראשונה שעמדה בפני התובעים, ואותה, כפי שראינו, הצליחו הם לעבור בהצלחה.
מכאן, למשוכה השניה העומדת בפניהם, שהיא טענת ילדיו של סולימאן, התובעים שכנגד מס' 5-2, לבעלות על שלושת החלקות, מכוח ייפוי הכוח שניתן להם על ידי אביהם סולימאן ביום 2.11.96.
הטענה של ילדיו של סולימאן לזכויות בשלושת החלקות
94. אחת הטענות המרכזיות שהעלה סולימאן בכתב ההגנה, היתה הטענה כי בעלי הזכויות האמיתיים בשלושת החלקות הם לא אחרים מאשר ארבעת ילדיו שלו: פריד, ראג'ח, רביחה ונג'וה (התובעים שכנגד מס' 5-2). טענה זו, ביסס סולימאן על ייפוי כוח מיום 2.11.96, שנערך בפניו של הנוטריון עו"ד עבדאללה עודה, ושהסעיפים המרכזיים ממנו צוטטו לעיל (פיסקה 40). מכאן, טען סולימאן, כי בעלי הזכויות האמיתיים בשלושת החלקות הם ילדיו בלבד, וממילא - לא ווזוז ולא התובעים.
--- סוף עמוד 60 ---
95. אכן, מדובר, לכאורה, בטענה רצינית. אולם, לטעמי, היא אינה מהווה מכשול בפני התובעים, משני הטעמים הבאים:
ראשית, בכתב ההגנה המקורי שהגיש, טען סולימאן כי הוא מעולם לא מכר את שלושת החלקות לא לווזוז ולא לתובעים אלא לארבעת ילדיו. אולם, בכתב ההגנה המתוקן, טען סולימאן, מחד גיסא, כי מעולם לא מכר את שלושת החלקות לתובעים אלא ארבעת ילדיו הם בעלי הזכויות בשלושת החלקות האמורות, אך, מאידך גיסא, הודה כי מכר דונם וחצי מתוך חלקות אלו לתובעים, וכי ילדיו "מסכימים" שדונם וחצי מתוך שלושת החלקות יירשם על שמו של מדחת (סעיף 29 לכתב ההגנה המתוקן).
מעבר לסתירה הגלויה שבין הטענות, יש לומר כי מדובר בניסוח תמוה, המשקף, ככל הנראה, את המצב הקשה והבלתי פשוט, אשר אליו ניקלע סולימאן, אשר גם ערך ייפוי כוח על שלושת החלקות לטובת ילדיו (ביום 2.11.96), וגם מכר את אותן שלושת החלקות לתובעים כשלושה חודשים מאוחר יותר (ביום 23.2.97). כפי שמשתמע מטיעונו הנ"ל של סולימאן, הפתרון למצב זה הוא שילדיו "מסכימים", כי השטח שנמכר לתובעים על ידי סולימאן יירשם על שמם של התובעים ולא על שם הילדים. סולימאן עצמו טוען כי מדובר רק בשטח של דונם וחצי, אולם, אם נגיע למסקנה כי סולימאן מכר לתובעים את שלושת החלקות בשלמותן, הרי שניתן לומר כי, על פי אותו עקרון, ילדיו של סולימאן "מסכימים" כי השטח שמכר סולימאן לתובעים יירשם על שמם של התובעים, ולהם - הילדים - לא יהיה כלום.
96. שנית, וזה עיקר, מקובלת עליי טענת התובעים כי מהתנהלותו של סולימאן, והתנהלותם של ארבעת ילדיו (התובעים שכנגד מס' 5-2), נראה כי טענה זו נזנחה מכללא במהלך המשפט. ארבעת ילדיו של סולימאן כלל לא היו שותפים לדיונים, לא הוגשו על ידם תצהירים, לא ניגבו מהם עדויות, ולמעשה, למעט רישומם הפורמלי כתובעים שכנגד, לא היה להם כל קשר להליך הנוכחי.