103.במהלך השנים, הגמישה הפסיקה את עמדתה עוד יותר, כדבריהם של פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' נילי כהן בספרם חוזים (ירושלים, תשנ"א-1991) חלק א (להלן - "פרידמן וכהן, חוזים"), בעמ' 447:
"בהמשך ההתפתחות נטשה הפסיקה את עמדתה המקורית, והסתפקה, למעשה, בפחות מכך, כשלא מעט ניתן להשלמה - בין על ידי הוראות ההשלמה הנורמטיביות, בין על ידי ראיות חיצוניות".
וכן שם, בעמ' 433:
"מכל מקום ברור כי הרשימה שנמנתה בפסק דין קפולסקי דולדלה לבלי הכר".
104.דברים דומים כתב השופט (כתוארו אז) ד"ר שלמה לוין בע"א 831/79 וקסלמן נ' חברת חלקה 35, פ"ד לה(2), 533 ,עמ' 541:
--- סוף עמוד 65 ---
"...במרוצת הזמן חל סחף בהלכת ע"א 726/71 הנ"ל (הלכת גרוסמן - מ' ד'). אם משום שהגישה המחמירה יותר הייתה בחינת הלכה, שהציבור לא היה יכול לעמוד בה, ואם מסיבות אחרות, ניכרה בפסיקה מגמה להקל עם התובעים אכיפת ההתחייבויות במקרקעין. כך, למשל, נפסקה, כידוע, ההלכה, כי בהעדר תניה לסתור רשאי בית המשפט להשלים את ה"כתב" על-ידי הוראות כלליות של הדין: ע"א 235/75 (הלכת קאדרי - מ' ד')".
(ראה גם: אריה אייזנשטיין, יסודות והלכות בדיני מקרקעין (מהדורה שניה, תל אביב, תשנ"ו-1996), חלק שני, עמ' 43-38; להלן- "אייזנשטיין")).
105.הגמשה נוספת של דרישת הכתב נעשתה בפסיקת בית המשפט העליון, אשר הכיר באפשרות להתגבר על דרישת הכתב, מקום בו הופר באופן בוטה עקרון תום הלב. ראשיתה של הגמשה זו בדעת המיעוט של השופט (כתוארו אז) פרופ' אהרן ברק בע"א 579/83 זוננשטיין נ' אחים גבסו בע"מ, פ"ד מב(2) 278 (להלן - "פרשת זוננשטיין"), והמשכה בפסיקתו של הנשיא ברק בע"א 986/93 קלמר נ' גיא, פ"ד נ(1), 185. יש לציין כי הנשיא ברק הדגיש בדבריו, כי מדובר בנסיבות מיוחדות ובמצבים חריגים "שעולה מהם 'זעקת ההגינות' המצדיקה סטייה מעיקרון הכתב". ראה גם את דבריו של השופט (כתוארו אז) אליהו מצא בע"א 8144/00 עלריג נכסים (1987) בע"מ נ' ברנדר, פ"ד נז(1), 158.
פרופ' אהרן ברק התייחס לנושא זה, מנקודת מבט קצת שונה, בספרו, חוק השליחות (מהדורה שניה, תשנ"ו), ובעקבות החלטתו בפרשת זוננשטיין, הוא מתייחס לתפיסות היסוד המהותיות, אשר על פיהן, כלשונו, "הדגשת המהות ולא הצורה". לכן, "במקום שפעולה משפטית דורשת כתב, עשויה דרישה זו לסגת מפני עקרון תום הלב" (שם, בסעיף 79, בעמ' 185-184; פרופ' ברק מזכיר כאסמכתא נוספת את מאמרה של פרופ' נילי כהן, "דפוסי החוזים ותום לב במשא ומתן - בין הכלל הפורמלי לעקרונות הצדק", הפרקליט, כרך לז (תשמ"ז), עמ' 13). וראה גם את דבריו בהמשך, בסעיף 354 (עמ' 552).