--- סוף עמוד 66 ---
106.לענייננו, חשובה במיוחד סוגיה נקודתית שנדונה בפסיקה ביחס לדרישת הכתב, והיא השאלה בדבר יכולתו של ייפוי כוח בלתי חוזר לשמש כ"מסמך בכתב" לצורך סעיף 8 לחוק המקרקעין. דיון בשאלה זו נעשה בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 380/88 טוקאן נ' אלנששיבי, פ"ד מה(5), 410 (להלן - "הלכת טוקאן"). במסגרת דיונו בשאלה זו, ניתח כב' השופט גבריאל בך את טיבה של דרישת הכתב, וקבע כי משורת פסקי דין של בית המשפט העליון ביחס לדרישת הכתב עולה המסקנה הבאה:
"נוכל, אם כן, לסכם, כי דרישת הכתב היא מהותית במובן זה, שללא מסמך בכתב המעיד על קיום עיסקה במקרקעין (על כל פרטיה המהותיים שאינם ניתנים להשלמה מהחוק), העיסקה איננה תקפה, ולא ניתן להוכיח את קיומה בדרכים חלופיות... עם זאת, אין המסמך חייב לגלם את ההתחייבות עצמה, אלא מספיק שהוא מעיד באופן ברור על קיומה" (ההדגשה שלי - מ' ד').
לאור האמור, הגיע השופט בך למסקנה כי מקום בו ייפוי הכוח מעיד באופן ברור על קיומה של התחייבות לביצוע עיסקה במקרקעין - קרי: כאשר ייפוי הכוח מכיל את "התנאים המהותיים" הנדרשים לצורך הכרה במסמך כ"מסמך בכתב" לצורך סעיף 8 לחוק המקרקעין - אין מניעה שייפוי כוח ישמש כמסמך בכתב לצורך סעיף 8 לחוק המקרקעין. יש לציין כי גם שאר השופטים באותו הרכב (השופטים שושנה נתניהו ואליהו מצא) הסכימו, הלכה למעשה, למסקנתו העקרונית של השופט בך בנקודה זו, אלא שנחלקו עליו ביחס לשאלה האם ייפוי הכוח הקונקרטי באותו מקרה אכן הכיל בתוכו עדות ברורה על התחייבות כזאת.
107.דברים מפורשים וברורים בעניין זה כותב בית המשפט העליון (כב' השופטת איילה פרוקצ'יה) גם בע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי, תק-על 2001(2), 709, עמ' 715:
--- סוף עמוד 67 ---
"וכך, ייפוי הכוח, בדרך כלל, אינו יוצר, הוא עצמו, את הזכות, אלא מהווה מכשיר לביצועה, בהנחה כי הזכות קימת באופן עצמאי ממקור חיצוני לייפוי הכוח. אמנם, יתכן מצב בו ייפוי הכוח, על פי תוכנו, ישלב בתוכו הן את ההתחייבות החוזית של עושה המסמך להקנות זכות לאחר, ובאותה נשימה יסמיך את השלוח לבצע את הזכות שניתנה כך בדרך של הרשאה בלתי חוזרת. הדבר תלוי בנוסחו של המסמך ובתכליות ובמטרות שלשמן נערך...
כך למשל, בע"א 595/89 צוריאנו נ' עזבון המנוחה רינה בדיל פד"י מו(4) 705 פירש בית המשפט את יפוי הכח הבלתי חוזר שניתן ככולל, בנסיבות אותו ענין, גם את "עיסקת היסוד" של מתנה מבת לאביה, וכך, יפוי הכח שימש בתפקיד כפול: מחד, הוא העיד על גמירת דעת הצדדים לביצוע המתנה והעניק בכך זכויות בדירה לאב, ומאידך, היווה הרשאה לאב לפעול בשם הבת מכח אותו יפוי כח. כדברי השופט ברק באותו ענין (שם, עמ' 709): "תפקיד כפול זה ליפוי הכח אינו נדיר... וכל עוד מבחינים בין הפן השליחותי לבין הפן החוזי, לא תנבע מכך כל תקלה...".