ראשית
מרשי הוא הבעלים והמשתמש בחלקות אדמה הנמצאות בכפר בית חנינא, כמפורט להלן: חלקה 173 בגוש 12; חלקה 234 בגוש 12; חלקה 321 בגוש 12. שתי החלקות נמצאות באתר המכונה "חוד' אלטבל".
שנית
הנני מגיע בזה להסכם עם הקונה מר איאד סובחי מחמד אבו סען מירושלים, נושא ת.ז. מס' 025801705, למכור לו את שתי חלקות האדמה האמורות לעיל, מכר מוחלט שאין חוזרים ממנו, תמורת סכום כסף מוסכם שקיבלתי את מלואו לידיי מאת הקונה האמור".
111. תוכנו של ייפוי זה ברור: עו"ד שוכרי מצהיר בו כי הוא, כמיופה כוחו של סולימאן, מגיע עם איאד להסכם על מכירת שלושת החלקות, ולצורך כך הוא מייפה את כוחו של עו"ד אבו הלאל, בכדי שהלה יטפל ברישום והעברת שלושת החלקות על שמו של איאד. אם נעבור אחד לאחד על רשימת "התנאים המהותיים" שנקבעו בהלכת קפולסקי (אשר, כאמור לעיל, הוגמשו באופן ניכר על ידי הפסיקה), נראה כי ייפוי כוח זה מכיל, למעשה, את כל הפרטים הנדרשים לצורך הכרה במסמך כ"מסמך בכתב" לצורך סעיף 8 לחוק המקרקעין: שמות הצדדים: מייפוי כוח זה אין כל ספק מי הם הצדדים לעיסקה: סולימאן באמצעות עו"ד שוכרי מיופה כוחו - המוכר, ואיאד אבו סען – הקונה; מהות הנכס: גם ביחס למהות הנכס אין כל ספק, שכן, בסעיף הראשון לייפוי הכוח נמסר תיאורם המפורט של שלושת החלקות; מהות העיסקה: מייפוי הכוח הנ"ל ברור כי מדובר על עסקת מכר;
--- סוף עמוד 70 ---
זמני התשלום, הוצאות ומיסים: אמנם, נתונים אלו אינם מופיעים בייפוי הכוח, אולם, כאמור, כבר בהלכת קאדרי הנ"ל הכיר בית המשפט העליון באפשרות להשלים פרטים אלו על ידי פנייה להוראות החוק הרלבנטיות.
112. מחיר: לכאורה, נקודת התורפה היחידה בייפוי הכוח זה, הוא הנתון של המחיר אשר חסר מן הספר. במקום לנקוב במחיר, נאמר כי העיסקה נעשית "תמורת סכום כסף מוסכם שקיבלתי את מלואו לידיי מאת הקונה האמור". האם יש בכך כדי למנוע מייפוי כוח זה מלשמש כ"מסמך בכתב"? אני סבור שלא, ולטעמי ניתן להגיע לתוצאה זו בשתי דרכים שונות:
הראשונה, במקרה דומה למקרה שלפנינו, פסק בית המשפט העליון (כב' השופט אליהו וינוגרד) את הדברים הבאים (ע"א 504/83 זיתון נ' זערורה, פ"ד מא(2), 154 ,עמ' 160): "עוד טוען ב"כ המערער שהואיל ובהסכם לא פורש המחיר של העיסקה ההסכם פגום. מחיר הנכס הוא ללא ספק פרט מהותי שצריך להופיע בהסכם בכתב לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין. הרציו מאחורי דרישה זו היא ה'מסויימות'. יש צורך שההצעה למכר תהא מסוימת ומגובשת כדי שקיבול ייצור חוזה תקף. ואולם בעניננו לא היה צורך בכך, הואיל וכל התמורה שולמה במעמד ההסכם והמוכר אישר כי קיבל את כל התמורה. על כן יסוד אי הוודאות שבגינו נדרש ציון המחיר במסמך - ניטל עוקצו" (ההדגשה שלי - מ' ד'). אין ספק שדברים אלו יפים גם למקרה דנן (ראה גם: פרידמן וכהן, חוזים, בעמ' 441).