השופט (כתוארו אז) מנחם אלון, פותח את הדיון בפסק דינו, בהצביעו על השוני בין האמת האמיתית לבין האמת המשפטית, בדברים החשובים הבאים, שגם הם כוחם יפה מעבר לאמור באותו פסק דין (שם, בעמ' 465, מול האות ה):
"אקדים ואומר, ודומה כי 'אמת' מקובלת היא זו, שהגדרת המושג 'אמת' וקביעתם של מבחני האמת בכל תחום מתחומי החשיבה והעשייה האנושית, קשות הן כקריעת ים סוף. כמה יגיעות יגעו בכך וכמה מחשבות חשבו ועלו בלבם של הוגים ומלומדים ועדיין לא עלתה בידם; ואולי אין היא ניתנת כל עיקר להשגה בתפיסתם של בני אנוש, וידיעתה אינה אלא נחלת 'עולם האמת'. ומשמדובר על בירור האמת בעולמה של מערכת המשפט, אין כוונתנו אלא לבירור האמת, במידה שניתן להגיע לחקרה על-פי הנורמות המהותיות והכללים הפרוצדוראליים שבאותה מערכת משפט, שבמסגרתה מתקיים הבירור המשפטי".
לאחר שמביא הוא - במקור ובתרגום - דברים של מלומדים שונים על כך שהאמת המשפטית נקבעת על פי כללים של דיני ראיות וסדרי דין המיוחדים
--- סוף עמוד 8 ---
לכל שיטה משפטית, מתייחס השופט אלון להבדל שבין האמת המדעית לבין האמת המשפטית (שם, בעמ' 471, בין האותיות ה-ו):
"אמנם כן, המערכת המשפטית משתדלת היא להתאים, ככל האפשר, את עקרונותיה לאמת שבמציאות, והרשות השיפוטית מיישמת את דרכי בירורה כדי להגיע במידה מרבית לבירורה של האמת העובדתית. ומבחינת עצם מהותה של המערכת המשפטית, אף אם קורה, שבמקרה מסוים טעות בידה, עדיין הכרעתה בבחינת 'אמת' משפטית היא, וגדול כוחה של זו - מבחינת הכרת תוקפה על-ידי מערכת המשפט ומבחינת כוחה המחייב - אף מן 'האמת' המדעית, העולה בידי איש מדע, מבחינת תוקפה של זו בעולמו שלו: שזו הראשונה תקפה ומחייבת היא, אף אם ברור שבטעות יסודה, כל עוד לא שונתה כדין במסגרת המערכת המשפטית, לעומת האחרונה, שמשנתגלתה טעותה בטלה היא מאליה".
(ראה את דברי המלומד גריי, המובאים שם - במקור ובתרגום (עמ' 472-471) - על ההבדל בין טעות משפטית לטעות של סיר אייזיק ניוטון בפיסיקה).
השופט אלון מביא בהמשך את גישת המשפט העברי, העולה מהסיפור על תנורו של עכנאי (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נט, עמ' ב), ממנו עולה כי גם הקב"ה "מציית" לכללי ההלכה, אף שאינם זהים לאמת המדעית ולאמת האבסולוטית, שאותה יודע - כמובן - בורא העולם, הכל יכול (שם, בעמ' 474-472).
על כל פנים, לענייננו, די אם אומר כי המסקנות העובדתיות המובאות בפסק דין זה מבוססת על כללי הראיות ונטל הראיה, כאשר הבסיס היחיד לכך הם הראיות שהביאו הצדדים, שכן על פי שיטת המשפט שלנו היוזמה להבאת עדים וראיות נתונה לבעלי הדין ולא לשופט.