ראה בעניין זה גם את דברי השופט אלון ( שם, בעמ' 467, בין האותיות ו-ז; ההדגשה במקור):
--- סוף עמוד 9 ---
"בית המשפט, בשיטה הנקוטה בידינו, אינו יוזם הבאת ראיות; תפקיד זה מוטל על בעלי הדין, ולדיין 'אין לו אלא מה שעיניו רואות' מחומר הראיות המובא בפניו. וראיות אלו עוברות הן תחילה את מסננת 'הקבילות' בטרם יקבע בית המשפט את עמדתו באשר למידת מהימנותן והמשקל שהוא מייחס להן, ויש שכללי 'הקבילות' מונעים חדירתן של ראיות, שבמסגרת חקירה לא שיפוטית יכול שיוסיפו נדבך או נדבכים לבירורה של האמת העובדתית. ואף בסוגיית הקבילות, משקל רב לגורם המדיניות המשפטית".
בפסק הדין הנ"ל יש דיון בשוני בין בירור במסגרת ההליך השיפוטי לבין בירור במסגרת הליך של ועדת חקירה, אשר יכולים להגיע לתוצאות שונות, וממילא ל"אמיתות" שונות - עמ' 466 מול האותיות א-ב - אך נושא זה חורג ממסגרת פסק דין זה.
ברצוני להעיר, בבת צחוק, קצת מרירה, כי הסיפור להלן אינו לקוח ממבחן קשה, שניתן בשיעור בדיני קניין, שבה ניסה המרצה לכלול במקרה אחד את בעיות היסוד במקצוע; אלא זו המציאות, כפי שהצלחתי לחשוף על פי המסמכים והעדויות ששמעתי.
כבר רמזתי כי אינני בטוח שזו - כלשון העדים שנשבעו בעבר - "כל האמת ואך ורק האמת", אלא המירב שהצלחתי לדלות מחומר הראיות שהביאו הצדדים בפניי.
מקרה זה, כמו אחרים, מוכיח כי בשיטה המשפטית הנהוגה בישראל, בה הצדדים הם המביאים את הראיות ואת העדים, כל אחד לפי שיקול דעתו, התוצר השיפוטי נגזר מן הכמות ומן האיכות של הראיות, אותם הביאו בעלי הדין, ואין זה בהכרח התמונה המלאה של כל הסיטואציה על כל היבטיה.
במקרה שלפנינו, חל הכלל של חז"ל, פשוטו כמשמעו, "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ו, עמ' ב). רש"י, שם, מסביר זאת במילים אלה: "לידון ויתכוין להוציאו לצדקו ולאמיתו, ושוב לא יענש". סוף דבריו מתייחסים לקטע הגמרא, הקודם לאימרה שציטטתי, שבו נאמר כך, כחלק מברייתא, המובאת שם:
--- סוף עמוד 10 ---
"ויהו עדים יודעים את מי הן מעידין, ולפני מי הן מעידין, ומי עתיד ליפרע מהן, שנאמר [דברים, פרק יט, פסוק יז]: 'וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי ה' לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם'.
ויהו הדיינין יודעין את מי הן דנין, ולפני מי הן דנין, ומי עתיד ליפרע מהן, שנאמר [תהלים, פרק פב, פסוק א]: 'מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט'. וכן ביהושפט הוא אומר [ דברי הימים ב, פרק יט, פסוק ו]: 'וַיֹּאמֶר אֶל הַשֹּׁפְטִים רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי (אם) לה' וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט'.