--- סוף עמוד 75 ---
ש. למי אמרת את זה?
ת. למדחת ולג'ורג', הם היו צריכים לעשות ייפוי כוח על דונם וחצי, עשו ייפוי כוח על כל האדמה".
מתשובותיו - העמומות משהו - של סולימאן, ניתן להבין כי אליבא דסולימאן, הסיכום בין הצדדים היה כי הוא יעביר לתובעים דונם וחצי משלושת החלקות, ולשם כך נתן לעו"ד שוכרי את ייפוי הכוח מיום 23.2.97. אולם, לטענתו, עו"ד שוכרי מעל באמונו ורשם את ייפוי הכוח על כל שלושת החלקות ולא רק על דונם וחצי מתוכם, כמו שהורה לו סולימאן לעשות.
121. אני סבור, כי כנגד גירסת התובעים הנתמכת במסמכים בכתב (קרי: ייפוי הכוח), סולימאן לא הצליח להעמיד גירסה אמינה דייה, שתהווה אלטרנטיבה משכנעת לגרסת התובעים, וזאת מהטעמים הבאים:
א. בשונה ממה שהשתמע אולי מהדברים שצוטטו לעיל מחקירתו של סולימאן, שני ייפוי הכוח נכתבו במקורם בשפה הערבית, שפה שאין חולק כי סולימאן בקי בה. אם אכן הסיכום בין הצדדים היה כי יועברו רק דונם וחצי ולא כל שלושת החלקות, אינני רואה מדוע סולימאן לא הסתייג, מחה או התנגד לתוכנו של ייפוי הכוח עליו חתם ביום 23.2.97. אכן, אולי, אין לצפות כי אדם מן היישוב שאינו בקי ברזי המשפט ייתן אל ליבו ויהיה בקי בכל הדקויות המשפטיות הנוגעות לניסוחו של ייפוי כוח עליו הוא חותם. אולם, בהחלט ניתן לצפות מאדם מן היישוב כי בטרם חתימתו על ייפוי כוח יקרא אותו - ולו ברפרוף - בכדי לקבל תמונה כללית על מה הוא חותם. על כל פנים, אין להצדיק אי קריאה, ובזכות זה להעניק למי שאינו קורא ייפוי כוח בשפה המובנת לו וחותם עליו בעיניים עצומות, מעין פרס, שבו תועדף עדותו בעל פה כנגד המסמך עליו חתם. מכל מקום, לא סביר בעיני שסולימאן לא ידע לחלוטין מה תוכנו של המסמך עליו הוא חותם, ושהוא חשב שבמסמך כתוב דונם וחצי, בעוד נאמר במפורש במסמך - בשפה המובנת לסולימאן - כי מדובר על העברת כל שלושת החלקות.
--- סוף עמוד 76 ---
ב. גם אם נניח כי סולימאן, כטענתו, סמך על עו"ד שוכרי "בעיניים עצומות", ולא היה לו שמץ של מושג כי הוא חותם על ייפוי כוח, שבו נאמר כי הוא מעביר לתובעים את שלושת החלקות ולא רק דונם וחצי - גירסתו של סולימאן אינה אמינה בעיני. כפי שניתן לראות מפירוט טענות הצדדים שהובאו לעיל, במהלך המשפט סולימאן הציג שלוש גרסאות שונות באשר לעיסקה החילופית: בכתב ההגנה המקורי, טען סולימאן, כי מעולם לא מכר את שלושת החלקות הללו לתובעים או לווזוז, אלא לארבעת ילדיו. בכתב ההגנה המתוקן שהגיש, גירסה זו השתנתה, ושם טען סולימאן כי אכן מכר לתובעים את המקרקעין החילופיים, אולם רק דונם וחצי מתוכם. בסיכומים שהגיש, טען סולימאן כי העיסקה החילופית חסרת תוקף בשל העדר מסמך בכתב (טענה שכבר נידונה על ידי לעיל, ונדחתה). אין כל ספק שיש בשינויי הגירסה הללו כדי לערער את אמינות גירסתו של סולימאן. בהקשר זה, מן הראוי לציין כי העלאת מספר גירסאות על ידי אותו סולימאן בה"פ 169/97 הנ"ל, שימשה אחד מנימוקי של הנשיא זילר שלא להאמין לו.