--- סוף עמוד 79 ---
שילמו התובעים לסולימאן בעבור אותם דונם וחצי בחלקה 41, הוא גבוה בכ-23,000 דולר (לטענת סולימאן) או 33,000 דולר (לטענת התובעים), משוויין של שלושת החלקות החילופיות גם יחד.
יתר על כן, התובעים גם סיפקו הסבר משכנע לערכם הנמוך, יחסית, של שלושת החלקות, וזו העובדה - עליה אין מחלוקת - כי שלושת החלקות מוגדרות כשטח "ירוק" שאסור לבנות בו, וזאת בשונה מחלקה 41, שבה ניתן לבנות.
העולה מן המקובץ הוא כי אין ממש בטענתו של סולימאן, לעניין שווים של שלושת החלקות מול חלקה 41. לא זו בלבד, אלא שבדיקת העובדות לאשורם תומכות דווקא בגרסת התובעים.
127. סיכום: לאור האמור, לא נותר לי אלא לדחות את טענתו של סולימאן, ולקבוע כי צדקו התובעים בטענתם כי בעיסקה החילופית סוכם בין הצדדים כי סולימאן יעביר לידיהם את הזכויות בכל שלושת החלקות, וזאת כתחליף לחלקה 41.
המסמכים הנוגעים לשלושת החלקות
128. בכתבי הטענות שהגיש, העלה סולימאן את הטענה כי מסמכים שונים שחתם עליהם, בין היתר מסמכים הנוגעים לשלושת החלקות, הוצאו ממנו במירמה על ידי עו"ד שוכרי, וזאת לאחר שעו"ד שוכרי, לטענתו, יצר בפניו מצג כאילו החתימה על המסמכים הללו נדרשת לצורך הגשת תביעה נגד ווזוז. בין היתר, טען סולימאן - הן בכתב הגנתו המקורי והן בכתב הגנתו המתוקן - כי חתימתו על ייפוי הכוח לעו"ד שוכרי מיום 23.2.97, נעשתה לאחר שעו"ד שוכרי רימה אותו וגרם לו לחשוב כאילו ייפוי הכוח נועד לצורך הגשת תביעה נגד ווזוז, ורק לאחר מכן התגלה לו כי תוכנו של ייפוי הכוח היה שונה. עוד טען סולימאן, כי עו"ד שוכרי רימה גם את עו"ד שוסטר והפר את אמונו, וגרם לעו"ד שוסטר לתת את האישור הנוטריוני שלו על ייפוי הכוח הנ"ל.
129. גם כאן, אינני מקבל את טענתו של סולימאן, וזאת מהטעמים הבאים:
--- סוף עמוד 80 ---
א. טענתו של סולימאן איננה מתיישבת עם מסגרת הזמן של האירועים. ייפוי הכוח האמור נחתם - ועל כך אין חולק - ביום 23.2.97. ייפוי הכוח שזייף ווזוז זויף על ידו - לפי טענת סולימאן עצמו - אחרי 5.3.97, שאז נתן סולימאן ייפוי כוח אמיתי לטובתו של ווזוז במסגרת עיסקה אחרת שנערכה ביניהם, ייפוי הכוח שבו השתמש ווזוז לזיוף ייפוי הכוח הנושא את התאריך 20.2.97. מכאן, שלא ייתכן כי לפני 5.3.97 ידע סולימאן על זיוף ייפוי הכוח על ידי ווזוז. על כן, טענתו של סולימאן כי ביום 23.2.97, חתם על ייפוי הכוח כי חשב שמדובר על ייפוי כוח לצורך הגשת תביעה כנגד ווזוז, איננה מתקבלת על הדעת, שכן באותה העת - גם לפי גירסתו שלו - לא ידע עדיין סולימאן על זיוף ייפוי הכוח הנושא את התאריך 20.2.97 על ידי ווזוז. לכן, אחת דינה של טענה זו - להידחות.