174. (ב) אי הוכחת סכום התשלום: כידוע, התובע מבית המשפט סעד, עליו להוכיח את זכאותו לסעד זה. אחד מהרכיבים המרכזיים אותו היו צריכים התובעים להוכיח כדי לזכות בסעד שביקשו, הוא סכום הכסף המדויק ששילמו, אני סבור כי לא עלה בידם להוכיח זאת, כפי שיבואר מיד.
175. שכ"ט ששולם לעו"ד שוכרי: הראיה היחידה עליה מסתמכים התובעים כדי להוכיח את סכומי הכסף ששילמו, לטענתם, לעו"ד שוכרי כשכ"ט, היא פתק קטן, הכתוב בשפה הערבית, שמכיל רישומים שרשם איאד, לטענתו, בכל פעם ששילם כסף לעו"ד שוכרי (נספח טו לתצהיר עדות ראשית של מדחת). ראיה זו אינה מקובלת עליי מהטעמים הבאים:
(א) מספר פעמים במהלך המשפט הודעתי לצדדים כי אם ברצונם להסתמך על ראיה בשפה הערבית, עליהם לצרף לה תרגום לעברית, וכי אם לא יעשו כן, ו"יסתפקו" במסמך בערבית, כי אז לא אוכל להשתמש בראיה זו כבסיס לפסק הדין. ואלו הדברים שאמרתי (עמ' 166, שורות 15-13 לפרוטוקול מיום 18.6.03): "בית המשפט חוזר ומזכיר לצדדים, כי מסמך ת/106 ויתר המסמכים בערבית שכל צד בוחר להציגם כראיה, ואשר לא יצורף להם תרגום, לא יוכלו
--- סוף עמוד 102 ---
לשמש בסיס לפסק הדין, ללא תרגום לעברית". ביחס לפתק זה התובעים לא צירפו תרגום לעברית, ועל כן אין באפשרותי להסתמך עליו לצורך מתן פסק הדין.
(ב) גם לו היה מוגש תרגום לעברית של המסמך, לא ניתן היה להסתמך עליו כראיה משמעותית לעניין ראש פיצוי זה. אני סבור, כי בנסיבות המקרה דנן, לפתק קטן, כתוב בכתב ידו של אחד התובעים, ללא חתימה או אישור כלשהו מצד הנתבעים - אין שום ערך ראייתי, או למצער ערכו הראייתי דל ביותר. כל שביכולתו של פתק זה להוכיח הוא כי איאד אכן רשם כי שילם לעו"ד שוכרי סכומים כאלה ואחרים, אולם, מי לידינו יתקע כי אכן סכומים אלו שולמו לעו"ד שוכרי. ראוי לציין כי עו"ד שוכרי, לטענתו, כי לא קיבל שכ"ט עו"ד כלל.
176. הוצאות משפט: גם בנוגע לרכיב זה אני סבור כי לא עלה בידי התובעים להוכיח כי שילמו סכום כסף כלשהו, ואם כן - כמה שילמו. אכן, בסיום פסק דינו של הנשיא זילר (ה"פ 169/97), קבע הנשיא זילר כי סולימאן ומדחת יישאו סולידרית בהוצאותיו של עבדל מנעם בשיעור של 25,000 ש"ח, אולם, התובעים לא הוכיחו כי אכן שילמו סכום זה לעבדל מנעם, ואם שילמו לא הוכיחו כמה שילמו. יתירה מזו, מאחר והתשלום של 25,000 ש"ח הוטל על התובעים ועל סולימאן, סולידארית, לא הוכיחו התובעים כי סולימאן לא שילם דבר. למותר לציין כי העד המתאים ביותר לעניין זה היה מר עבדל מנעם, והוא לא הוזמן על ידי התובעים כדי לתמוך בגירסתם ששילמו לו את סך 25,000 הש"ח, והם אף לא הציגו קבלה מאותו אדם המאשרת כי שילמו לו סכום זה.