177. נזק לא ממוני: ברכיב זה ביקשו התובעים פיצוי בגין "עוגמת נפש רבה, טרחה ואובדן ימי עבודה". גם כאן, מעבר לאמירה כללית וסתמית על הנזק שנגרם להם, לא הוכיחו התובעים ולו בראיה אחת את טענותיהם, ולא הצביעו על כל נתון שהוא, כגון: כמה ימי עבודה הפסידו, מה השכר שהפסידו בגין ימי עבודה אלו וכיוצא בזה.
ראוי לציין כי אומנם יש סמכות לבית המשפט להורות על פיצויים בעד נזק שאינו של ממון גם בהפרת חוזה, מכוח סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, אך פסיקת פיצויים כאלה אינם דבר שבשגרה.
--- סוף עמוד 103 ---
במקרה דומה של הפרת חוזה "רגילה", סגנית הנשיא (כתוארה אז) כב' השופטת מוסיה ארד, לא פסקה פיצויים בגין נזק שאינו של ממון (ראה: ת.א. 2044/00 חסאן נ' גמח"ל חברה לבנייה 1992 בע"מ). בית המשפט העליון, שקבע כי פסיקת פיצויים בגין נזק לא ממוני כאשר מופר חוזה שמורה ל"מקרים מיוחדים" (דברי השופט (כתוארו אז) אליהו מצא בע"א 3437/93 אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר, פ"ד נד(1) 817, בעמ' 835, מול האות ו), הדגיש כי "קודם שיעמוד בית המשפט בפני הצורך להחליט, אם המקרה שלפניו מצדיק פסיקת פיצוי כזה, מוטל על הנפגע מהפרת החוזה להוכיח בראיות הן את עצם הנזק הלא-ממוני והן את הקשר הסיבתי בין הפרת החוזה לבין נזק זה" (שם, בין האותיות ו-ז). במקרה שלפנינו, לא הוכח לא עצם הנזק הלא ממוני ולא הקשר הסיבתי בין הפרת החוזה לבין נזק זה, ולכן יש לדחות את התביעה בנקודה זו (ראוי להזכיר כי כאשר הוכח בפניי הן הנזק הלא ממוני והן הקשר הסיבתי, פסקתי פיצויים בסך 100,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני עקב הפרת חוזה; ראה: פרשת קדמי, בפיסקאות 308-303).
178. (ג) האם ידעו התובעים על מכירת חלקה 41 לעבדל מנעם?: נקודה חשובה לא פחות לאי קבלת התביעה בנקודה זו, היא העובדה שהתובעים לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם, ולא ביססו את טענתם כי האשמה לגרימת הנזקים הנ"ל מוטלת על כתפיהם של סולימאן ו/או של עו"ד שוכרי לבדם.
במה דברים אמורים? בין הצדדים ישנה מחלוקת האם ידעו התובעים כי סולימאן כבר מכר - שנים רבות קודם לכן - את חלקה 41 לאדם אחר. עו"ד שוכרי טוען, וכך גורס גם סולימאן, כי מחירה האמיתי של חלקה 41 בעת חתימת ההסכם הראשון, היה גבוה בהרבה מהמחיר עליו סיכמו הצדדים, והגיע לסכום של 300,000 דולר. הסיבה למחיר הנמוך יחסית עליו סיכמו הצדדים למכירת חלקה 41 (קרי: 80,000 או 90,000 דולר), לטענת שוכרי וסולימאן, היתה בשל העובדה שסולימאן הודיע לתובעים כי את חלקה 41 הוא כבר מכר שנים רבים קודם לכן לאדם אחר (הלא הוא עבדל מנעם). סולימאן עצמו סבר, כי מכירה זו בטלה בשל העובדה שעבדל מנעם לא שילם לו את כל הכסף במשך זמן כה רב, וכך, לטענתו ולטענת עו"ד שוכרי, הציג את הדברים בפני התובעים. לטענתם, התובעים הסכימו לקחת את הסיכון