פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה
א. הקביעות העובדתיות
3. יוזם עריכת הצוואה הנוטריונית היה המשיב מס' 1, אשר פנה בשם המצווה אל קרובת משפחתו, עו"ד הרפז, שהיא גם נוטריונית וביקש ממנה לבוא לבית המצווה בירושלים לצורך עריכת צוואה. ביום 22.11.97 התארחה עו"ד הרפז אצל המצווה לארוחת צהריים ובאותו מעמד כתבה את הצוואה נשוא ערעור זה.
כעולה מפסק הדין, המצווה אמרה לעו"ד הרפז כי ברצונה לבטל צוואה קודמת שערכה, והצהירה בפניה את ההוראות שברצונה לכלול בצוואתה החדשה. עו"ד הרפז העלתה את הדברים על הכתב, הקריאה אותם למנוחה וקיבלה את אישורה. עו"ד הרפז הודיעה למצווה כי בפניה צוואה ערוכה ותקפה, וכי עליה להשלים את הפעולות הנדרשות על ידה כנוטריונית במשרדה. בהגיעה למשרדה, העתיקה עו"ד הרפז על מסמך אחר את אשר רשמה בבית המצווה, ותייקה את שני המסמכים בקלסר "צוואות", אשר במשרדה. מאחר ואף אחד לא יצר קשר עם עו"ד הרפז לעניין הצוואה, ולא שולם לה שכר טרחתה, היא לא המשיכה לטפל בנושא.
הצוואה אינה נושאת תאריך וחתימה של המצווה והיא אושרה, כאמור, על-ידי עו"ד הרפז רק כחמש שנים לאחר כתיבתה, ולמעלה משנה לאחר פטירת המצווה, כאשר הצוואה או העתקה מעולם לא נמסר למנוחה.
לאחר פטירת המצווה התקשר משיב מס' 1 לעו"ד הרפז להתעניין בצוואה. בעקבות שיחה זו, השלימה עו"ד הרפז את הדרישות הפורמאליות לפי חוק הנוטריונים, תשל"ו-1976 ותקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977, אישרה את הצוואה
--- סוף עמוד 21 ---
הנוטריונית והטביעה חותמתה ביום 11.11.02, על מנת לאפשר את הגשתה יחד עם הבקשה לקיומה.
ב. צוואה בפני רשות
4. בית המשפט קמא קבע כי הצוואה נשוא ערעור זה הינה צוואה בפני רשות, כמשמעותו של סעיף 22 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"). בית המשפט דחה את טענת המערערת, לפיה נפלו פגמים בצוואה באופן המעלה ספק באמיתותה.
בית המשפט קמא קבע כי מאחר שמדובר בצוואה בפני רשות, אשר נפלו בה פגמים (כגון: העדר תאריך, אישור מאוחר ועוד), מוטלת חובת ההוכחה, באשר לאמיתותה, על המבקש לקיימה. השופט המלומד דן בפגמים שהעלתה המערערת וקבע כי אין די בהם בכדי לפגוע באמיתות הצוואה, תוך שהוא עושה שימוש בסעיף 25 לחוק.
בית המשפט קמא קובע כי המנוחה גמרה בדעתה לצוות רכושה בצוואה אשר נערכה בפני עו"ד הרפז, בכובעה כנוטריון, בציינו:
"אני סבור, כי המנוחה גמרה בדעתה לצוות רכושה כאמור בצוואה אשר נערכה בפני הנוטריונית. אין במחדליה או רשלנותה של הנוטריונית, שנעשו על ידה לאחר שהמנוחה הצהירה בפניה את אשר יעשה ברכושה לאחר אריכות ימיה ושנותיה, כדי לפגום בגמירות הדעת של המצווה...מסקנתי בדבר אמיתות הצוואה וגמירות דעתה של המנוחה, שיש בה, להכשיר הצוואה על אף הפגם שנוצר עקב אישורה המאוחר של הנוטריונית, וזאת לאור הוראות סעיף 25 לחוק הירושה..."