מדו-שיח זה (בייחוד מסיומו), ומהסתירה הקיימת, לטענת התובע, בין עדותו של לויזון לעדותו של טסלר, מבקש התובע להסיק (עמ' 7 ו-29-28 לסיכומי ב"כ התובע), כי הנתבע שיקר, וכי מעולם לא הוצגו לפניו - וודאי שלא נמסרו לו - ההסכמים האמורים קודם שרכש מטסלר את הפסלים. לדעת התובע, מסקנה זו עולה בקנה אחד עם טענתו כי מעולם לא נקשר הסכם להעברת זכות יוצרים בין האמן לבין טסלר, וכי ההסכמים שהוצגו בפני בית המשפט זויפו על ידי טסלר, זמן קצר לאחר הגשת כתב התביעה.
61. בתגובה, טען הנתבע (סעיף 16 לסיכומי הנתבע), כי העובדה שהסכים למתן צו המניעה, אין בה כדי ללמד על העובדה שההסכמים לא היו בידיו באותה עת, אלא הדבר נעשה עקב הערכת באי-כוחו של הנתבע כי אין טעם, מבחינה טקטית, לנהל את כל המשפט במסגרת ההליך הזמני של מתן צו המניעה, שכן ברמה המעשית קיים סיכוי טוב שצו כזה יינתן. ואכן, אילו היה יודע הנתבע כי הקפאת המצב תארך כל כך הרבה שנים, יתכן והיה מכלכל את
--- סוף עמוד 33 ---
צעדיו אחרת. יתר על כן, צו המניעה ניתן לאחר שהושגה הסכמה בין הצדדים, שבה נאמר בפירוש כי אין בהסכמה למתן צו מניעה כדי להודות בנכונות טענות התובע או בזכויותיו (לעיל, פיסקה 21).
62. הסברו של הנתבע מקובל עליי, וזאת מהטעמים הבאים:
א. נתבע רשאי לנהל את קו ההגנה שלו באיזה אופן שייבחר, כל עוד נעשים הדברים באופן הוגן ומכובד כלפי הצד שכנגד וכלפי בית המשפט, בהתאם לכללי האתיקה הרלבנטיים. אין כל מניעה כי נתבע יחליט, משיקולים טקטיים, לוותר בהליך ביניים בנקודה מסוימת, בה הוא סבור כי סיכוייו להצליח אינם גדולים, כדי לרכז את מאמציו בנקודה אחרת, בה הוא סבור שסיכוייו טובים יותר. קשה להסיק מהעובדה שהנתבע דנן בחר להסכים להקפאת המצב, כי החלטתו שלא לנהל מאבק בנקודה זו, היא פרי העובדה שההסכמים לא היו בידו, ולכן לא יכול היה להתגונן מול בקשת התובע, ולא תוצאה של שיקול טקטי מצידו כיצד נכון יותר, לדעתו, לנהל את ההליך. עוד יותר קשה יהיה להסיק מכך, בוודאי לא באופן שיש בו כדי להטות את מאזן ההסתברויות, כי המסמכים עליהם ביסס לאחר מכן הנתבע את קו ההגנה שלו - זויפו.
במקרה דנן, הסברו של התובע כי הסכים לצו המניעה, עקב הערכת באי-כוחו כי קיים סיכוי גדול שצו כזה ממילא יינתן על ידי בית המשפט, הוא הסבר סביר ומתקבל על הדעת, ואין לי אלא לקבלו.
ב. מהסתירה אותה הציג התובע, לטענתו, בין דבריו של מר טסלר המנוח לדבריו של לויזון בשאלה מתי לראשונה נתן טסלר את ההסכמים ללויזון, ניתן לכל היותר להסיק כי לויזון לא קיבל את ההסכמים מיד בעת רכישת הפסלים, אלא רק בשלב מאוחר יותר. בין כך ובין כך, אין ספק כי לויזון, לכל הפחות, ידע על קיומם של הסכמים אלו בעת רכישת הפסלים, וזאת הן לפי עדותו של לויזון והן לפי עדותו של טסלר. מכאן, שההסכמים היו בעולם בעת רכישת הפסלים נשוא המחלוקת, קרי: הרבה זמן קודם להגשת