9. בתחילת שנת 2000, פנה עו"ד יעקב ויינרוט (אליו נתייחס בהמשך הדברים כאל עו"ד ויינרוט להבדילו מעו"ד אבי ויינרוט, אחיו, שיוזכר בשמו המלא) לשרי האוצר והתשתיות דאז. עו"ד ויינרוט מסר לשרים כי ללקוח שהוא מייצג (כשכוונתו לרבינוביץ), יש קשרים עם הפטריארכיה וכי ללקוח יש אפשרות להביא לפתרון בעיית הקרקעות בירושלים. ההצעה הייתה שבתמורה לתשלום אחד שישולם מראש, תחכיר הפטריארכיה את הקרקעות לתאגיד זר אשר בשליטת הלקוח, לפרק זמן של 999 שנים. תאגיד זה והלקוח יפעלו כנאמנים של חברת הימנותא בע"מ (להלן: הימנותא), שהיא חברת בת של קק"ל. התאגיד הזר, אשר הוקם במיוחד לצורך העסקה על ידי עו"ד ויינרוט ונשלט על ידי רבינוביץ, נועד להתגבר על הרגישות הפוליטית הכרוכה בביצוע עסקת הנדל"ן במישרין עם רשויות המדינה, ותוך מטרה לטשטש את הזיקה אל רשויות המדינה ואל קק"ל. אכן, מלכתחילה נטען כי עסקינן בעסקה יוצאת דופן: העסקה אופיינה בצורך לשמור על חשאיות רבה ובדרכי תשלום בלתי מקובלות – תשלום במזומנים וללא קבלות. אחרי שהמדינה הסכימה לעסקה, על פי החלטה שהתקבלה בדרגים גבוהים, הלוותה המדינה לקק"ל 20 מיליון דולר, אשר הועברו להימנותא לשם ביצוע העסקה. ביום 29.3.2000, נחתם הסכם נאמנות בין הימנותא לבין רבינוביץ והתאגיד הזר שבשליטתו (ת/49). הוסכם כי הימנותא תשלם 20 מיליון דולר בתמורה להמצאת ייפוי כוח החתום על ידי הפטריארך, לשם ביצוע ההחכרה האמורה, ובכפוף לקבלת כל הסמכויות נשוא ייפוי הכוח. מאחר שרבינוביץ טען כי הפטריארך דורש שהתשלום יתבצע במזומן, סכום של 20 מיליון דולר, הועבר בהעברה בנקאית לחשבונו של עו"ד ויינרוט, אשר טיפל בעסקה ופעל כנאמן לעניין העברת הכספים. עו"ד ויינרוט סירב לשאת סכום כה גדול במזומן, כדי למוסרו לפטריארך במעמד החתימה הצפוי, ועל כן הוסכם כי התשלום לפטריארך ייעשה בשיקים בנקאיים שיהיו משוכים לפקודת עו"ד ויינרוט ומוסבים על החלק. אלה, כך תוכנן, יימסרו לפטריארך על ידי עו"ד
--- סוף עמוד 8 ---
ויינרוט, לאחר שהלה יקבל את מסמכי העסקה כשהם חתומים על ידי הפטריארך. מתוך הסכום האמור, 16 מיליון דולר היו אמורים לעבור לידי הפטריארך והפטריארכיה, והשאר, 4 מיליון דולר, היו שכר טרחת עורכי דין, מתווכים ועוד.
10. ההסכם הנוגע לעסקה זו הוכן על ידי עו"ד ויינרוט. מעת לעת הוא הכניס בהסכם שינויים על פי הדרישות שהעביר אליו רבינוביץ. מקור הדרישה לשינויים האמורים, כך אמר רבינוביץ לעו"ד ויינרוט, היה בפטריארך. מול עו"ד ויינרוט לא עמד עו"ד (או גורם אחר) מטעם הפטריארך וגם השינויים הנדרשים הועברו אליו בעל פה על ידי רבינוביץ. ההסכם נערך, שינויים שונים הוכנסו, נקבע מועד לחתימת הפטריארך בתחילת חודש אפריל 2000, אך מועד זה נדחה. עו"ד ויינרוט, שהחזיק כאמור בחשבון הנאמנות סכום נכבד של 20 מיליון דולר, דרש אסמכתא בכתב במטרה לוודא שאכן בכוונתו של הפטריארך לחתום על מסמכי העסקה. מעדותו של עו"ד ויינרוט בבית המשפט קמא עלה כי כל העת דובר על תשלום בשיקים וכי דחיית החתימה הסבה לו חוסר נוחות, שכן השיקים כבר היו מוכנים במשרדו. עו"ד ויינרוט הבהיר כי אם לא יימסר לו האישור האמור, הוא יחזיר את השיקים להימנותא. בעקבות דרישתו, הועבר למשרדו בפקס המסמך ת/79 (שכונה בדיון "מסמך הרצינות"). המסמך לא היה כתוב על גבי נייר פירמה של הפטריארכיה וגם החתימה שעליו, הייתה חתימה בלתי מזוהה. מכתב זה התיימר להיות אישור מטעם הפטריארכיה על כך שהמועד הסופי לחתימה יהיה יום ה-13.4.2000, וייעשה אף מאמץ להקדימו. ביום 13.4.2000, התכנסו במלון המלך דוד בירושלים מי שהיו אמורים לנכוח במעמד החתימה: שני המערערים; עו"ד אבי ויינרוט (עו"ד ויינרוט שהה באותה העת בחו"ל); עו"ד הללי מטעם קק"ל. קק"ל דרשה כי במעמד החתימה יהיו גם רופא שיבדוק את כשירותו של הפטריארך לחתום על המסמכים וגם נוטריון אשר יאמת את חתימותיו. על כן, בין הקרואים היה גם ד"ר ברונו אוסטפלד (להלן: ד"ר אוסטפלד או הרופא), רופא המשפחה של בני משפחת ויינרוט, אשר אמור היה לבדוק את כשירות הפטריארך להתקשר בעסקה. הנוטריון שנבחר למשימה היה עו"ד אברהם פרי. תפקידו של עו"ד פרי היה לאשר כנוטריון את חתימת הפטריארך והוא המתין במשרדו הנמצא בסמוך למלון המלך דוד, עד אשר ייקרא להצטרף אל האחרים. החבורה היתה אמורה לבוא אל הפטריארך בפטריארכיה הנמצאת בעיר העתיקה. לא נאריך בפרטי האירוע. במהלך ההמתנה, התקשר לרבינוביץ מאן דהוא, שלטענת רבינוביץ הוא כומר, ומסר לו כי לא ניתן יהיה לבצע את החתימה באותו היום. לפיכך, מועד החתימה נדחה כביכול בשם הפטריארך ליום המחרת, ה-14.4.2000, שהיה יום ו' בשבוע, בשעה 16:00. המועד הנדחה לא היה נוח לחלק מן