114. חקירתו של נתבע 5 בנושא הצוואות – נתבע 5 הכחיש כל שיחה בנושא הצוואות והכחיש כל מעורבות שלו, הוא חזר על הגרסה כי הוא לא שמע, לא ראה ולא היה חלק מהסכסוך המשפחתי (ראו: פרוט' מיום 17.7.17, עמ' 368-370). תשובות אלה היו בלתי מהימנות ובפרט לאור עדויות רבות אחרות הן של התובעות והן של הנתבעים כי נתבע 5 היה בטבורו של הסכסוך. בכל הנוגע לתיאור הסכסוך על ידי נתבעת 2 השיב כי לא היו דברים מעולם (עמ'
--- סוף עמוד 27 ---
379, שורות 4-5). נתבע 5 נשאל על כך שגם לשיטתו כשנתיים טרם פטירת האם היחסים המשפחתיים היו מצויינים ואז הידרדרו והאם התקשר למי מאחיותיו לסדר את הענייניים לטובת האם, והשיב: "לא דיברתי עם אף אחד" ולאחר מכן: "פשוט התרחקתי מהן ונגמר" (עמ' 400-401). תשובות אלה בלתי סבירות לאור עדויות כל העדים האחרים לגבי דינמיקת הסכסוך ומקומו המשמעותי מאוד של נתבע 5 במשפחה.
115. בהמשך חקירתו טען נתבע 5 כי האם אמרה לאחיות שהיא מחלקת את כל רכושה שווה בשווה רק "בשביל למרוח אותם" (ראו: פרוט' מיום 17.7.17, עמ' 413). תשובתו לכל אורך החקירה כאשר נשאל מניין הוא יודע דברים, האם שוחח עם אמו על הצוואה, האם פנה לאחיותיו, האם ניסה לדבר על ליבן שיעזבו את האם, הייתה כי לא דיבר על נושאים אלה וכי זה לא עניין אותו (עמ' 415) וכי אין לו מושג למשל בנושא שלילת זכות המגורים של נתבע 1 והגבלתה המשמעותית (למשל עמ' 421).
116. בחקירתה של נתבעת 3 היא אישרה כי מעולם לא שמעה מהאם חלוקה אחרת בצוואתה למעט חלוקה שווה בשווה בין כל ילדיה (ראו: פרוט' מיום 15.5.17, עמ' 380, שורות 14-23). לאחר מכן שינתה את גרסתה וטענה כי היה "תקדים" כי היה בעיות עם הילדים על הצוואה ועל כן החליטה האם לשנות את צוואתה (עמ' 382). כאשר נשאלה נתבעת 3 עם מי מאחיה דיברה על הצוואה השיבה כי אינה זוכרת עם מי דיברה על כך והכחישה כי דיברה על כך עם נתבע 1 או נתבע 5 (עמ' 387 ועמ' 388). תשובה זו אינה מהימנה ואינה עולה בקנה אחד עם הנסיבות המשפחתיות שהוכחו. גם לשיטתה של נתבעת 3 היה "פיצוץ" במשפחה. לא הגיוני כי היא לא תשוחח על כך עם איש.
117. ניתוח העדויות והראיות וטענות הצדדים מוביל למסקנה כי נוצרה תלות יסודית ומקיפה של המנוחה בפרט בנתבע 1 ובנתבע 5 ועל כן התובעות הצליחו להראות כי קמה חזקה הניתנת לסתירה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת שלהם במנוחה. שעה שקמה חזקה זו עובר נטל הבאת הראיות לסתירת החזקה למבקשי צו קיום צוואתה האחרונה של המנוחה, הנתבעים. אולם לא רק שהנתבעים לא סתרו את החזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת אלא שדווקא עדויותיהם של הנתבעים היו מכריעות בקביעה כי הייתה השפעה כזו.