אל הוראות סעיפים 20 (א) ו-50א לחוק הנוטריונים, חובֵר סעיף 19 לחוק הנוטריונים, אשר זו לשונו:
"אישורו של נוטריון לפי חוק זה והתקנות על פיו, יהיה ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת, לדברי הנוטריון ולמעשיו ולדברי אחרים ולמעשיהם שאמרו או עשו בפניו, הכל כאמור באישור".
בכך נקבע מעמדו הראייתי של אישור הנוטריון. אישור זה עומד על רגליו ומהווה ראייה מספקת למעשי הנוטריון, בלא צורך בכל ראייה אחרת.
32. מלשון חוק הנוטריונים עולה כי ייפויי הכוח לביצוע פעולות במקרקעין אינם תקפים, אלא אם כן אומתו כנדרש בחוק הנוטריונים ובתקנותיו (סעיף 20 (א) לחוק הנוטריונים). מרכז הכובד מיוחס לפעולת אימות החתימה על ייפויי הכוח. מעשה האימות מורכב משלבים אחדים, כדלקמן:
תחילה, אימות זהותו של החותם, כאמור בתקנה 2 לתקנות הנוטריונים;
השלב הבא: בירור עם החותם כי הוא מבין את לשון ייפוי הכוח; באין הבנה – יתורגם המסמך לשפה המובנת לחותם. התרגום יכול להיעשות בידי הנוטריון או בידי מתרגם השולט בשתי השפות (שאז יש להמציא תצהיר מאת המתרגם הן על דבר שליטתו בשתי השפות והן על דיוק התרגום), הכל כאמור בתקנה 7 לתקנות הנוטריונים;
לקראת סיום: בירור חופשיות רצונו של החותם והבנתו את משמעות פעולתו (תקנה 4 (ד) לתקנות הנוטריונים);
לבסוף: חתימה על ייפוי הכוח לנגד עיני הנוטריון.
33. אימות החתימה אין משמעו רק התייצבות לפני הנוטריון וחתימה על המסמך. ההתייצבות היא השלב הראשון והחתימה היא השלב האחרון. אולם, התחנות שבדרך אף הן בעלות חשיבות ומשקל רבי ערך, שכן העיקר הוא בבירור מצד הנוטריון כי החותם מבין את מעשיו ומודע לתוצאותיהם; אילו כל שהיה נדרש הוא אימות החתימה על המסמך – בדומה, למשל, לתצהיר – יכול היה כל עורך דין לעשות זאת. אולם, מותר הנוטריון מעורך הדין הוא בתהליך ההתחקות אחר מופעיה החיצוניים של הבעת הרצון מצד החותם, כאשר האחרון נחזה להיות מצויד בידע על אודות מהות הפעולה שהוא מבקש לעשות ועל תוצאותיה. ההנחה היא כי ההקפדה והדקדוק בכל אחד מן השלבים, יצמצמו את החשש שמא החותם אינו מודע למעשיו. ודוקו: עניין לנו בפעולות במקרקעין, שהם מן
--- סוף עמוד 15 ---
הנכסים בעלי הערך הכלכלי הרב ביותר שיש לאדם. כבר בע"א 726/71 גרוסמן את ק.ב.ק שותפות רשומה נ' מנהלי עיזבון המנוח בידרמן, פ"ד כו (2) 781, 789 (1972), ציין בית המשפט העליון את הטעם לכך שדרישת הכתב שבסעיף 8 לחוק המקרקעין, היא מהותית, באמרו: "עשיית מסמך בכתב כדי להרתיע אדם מלהתחייב בחיפזון ובקלות דעת, משום חשיבות העיסקה (Ad Solemnitatem). דרישת הכתב עשויה להרשים את המתחייב ברצינות מעשהו, ולהגן עליו מפני חיפזון". פשיטא שדברים אלה יפים גם לענייננו, ואף הם מצדיקים את ההקפדה המתחייבת באשר לאימות חתימה לגבי מסמך הנוגע לביצוע עסקה במקרקעין. כל זאת – באשר לפעולת האימות על כל שלביה.