בע"א 464/75 [6], בעמ' 195, נתן השופט י' כהן (כתוארו אז) ביטוי לרעיון זה בציינו כי:
"כלל ידוע הוא, שחוזה מסחרי יש לפרש בדרך שתתאים לתכלית מסחרית של העסקה, ועל בית-המשפט לתת לחוזה כזה תוקף מתקבל על הדעת, כפי שאנשי עסק היו עושים לפי נסיבות המקרה...".
וראה גם דבריו של השופט בך בע"א 552/85 אגסי נ' ח.י.ל.ן. חברה ישראלית לעבוד נתונים בע"מ [13], בעמ' 245:
"על-פי סעיף 25(א) הנ"ל, מצווים אנו לפרש חוזה... 'לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות', ולצורך מילוי אחרי הנחיה זו עלינו להביא בחשבון את אופיה ומהותה של העיסקה שנקשרה בין הצדדים ואת מטרותיהם של הצדדים
לחוזה, הן מההיבט הכלכלי והן מהיבטים מקצועיים, חברתיים ואחרים.
בהעדר ראיה ישירה בדבר המטרות הנ"ל עלינו לשאול את עצמנו, על סמך מכלול הנסיבות, מה יכול היה להניע את האדם הסביר הרגיל להיכנס להתקשרות מהסוג הנדון ולהשתדל לפרש את החוזה בדרך המותאמת ביותר להביא להשגת אותן תוצאות מקוות".
ועוד נאמר, בעניין זה בע"א 345/89 נאות דברת נ' מעליות ישראליפט י.מ.ש. אילן ניהול והשקעות בע"מ וערעור שכנגד [14], בעמ' 355מפי השופט חשין:
"ענייננו עתה הוא בפירוש הסכם, ומחובתנו לנסות ולרדת לסוף דעתם של בעלי ההסכם כאנשי עסק סבירים המבקשים להשיג מטרה מסחרית משותפת".
.10כפי שהוסבר לעיל, תכליתו ומטרתו העיקרית של חוזה הפרוגרמה הנדון היו החשת תהליכי הבנייה בארץ והעשרת מלאי הדירות בארץ מתוך דגש על כך שהדבר ייעשה בזמן הקצר ביותר. לאור תכלית כללית זו מתחדד עוד יותר חוסר ההיגיון שבהיעדר כל סנקציה על איחור בביצוע הבנייה, ובמיוחד בסוג פרויקטים שבהם אין לקבלנים אינטרס ממשי לסיים את הבנייה בזמן, לאחר שכבר קיבלו התחייבויות רכישה מן הממשלה.
לפיכך הפרשנות הראויה העולה בקנה אחד גם עם תכליתו של החוזה הינה כי סעיף 6(ח)(3) הנ"ל קובע סנקציה על איחור בהשלמת הבנייה לגבי פרויקטים מן הסוג השני. כלומר, לעניין חברות הבונות באזורי פיתוח, אשר קיבלו התחייבויות רכישה בשיעור % 100ומועד המימוש הוא בשלב 18, אם הן לא ישלימו את בניית הדירות במועד, יופחתו % 5ממחיר הדירה בגין כל חודש איחור בביצוע הבנייה.
בכך מתקבלות הקבלה והתאמה בין שתי האלטרנטיבות אשר מציע חוזה הפרוגרמה
(שני סוגי הפרויקטים): לעניין גובה הריבית - בשני הסוגים היא מחושבת רק עד תום תקופת הביצוע.