15. זאת ועוד – במקרה דנן כלל לא נדרשת הכרעה בשאלה האם קביעת כללי פרשנות לסוגים שונים של חוזים היא בגדר הלכה הסותרת הלכה קודמת או הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה יש לקיים בעניינה דיון נוסף. כפי שטוענת המבקשת עצמה, אף שתוצאת פסק הדין מוסכמת על שלושת שופטי ההרכב, כל אחד מהם הגיע אליה בדרך שונה, והשופט ע' גרוסקופף הדגיש זאת בפסקה 7 לפסק דינו בציינו:
כאן מצטלבות דרכיהן של חבריי ודרכי. הן לשיטתם והן לשיטתי יש לקרוא את ההסכם בו עסקינן בצורה צמודה ללשונו, תוך התבססות על ההסדרים שהצדדים בחרו לקבוע בו, והימנעות מלקרוא לתוכו הסדרים שלא בחרו לקבוע בו. לשיטת חברי, השופט אלכס שטיין, הדבר מוצדק מאחר שמדובר בחוזה סגור עם התניה מלאה; לשיטת חברי, השופט עוזי פוגלמן, יש לתת משקל לכך שמדובר בחוזה שהשתכלל בעקבות זכייה במכרז ציבורי; לשיטתי דרך הפרשנות האמורה נגזרת מכך שמדובר בחוזה עסקי, אשר ראוי לפרשו על פי כללי פרשנות הנותנים ללשון החוזה מעמד מכריע.
משיש בפסק הדין הסכמה ביחס לתוצאה אך הנמקות שונות הובילו אליה, לא ניתן לקבוע כי נקבעה בו הלכה, לא כל שכן הלכה גלויה ומפורשת, ומשכך אין מתקיים במקרה דנן התנאי הראשון וההכרחי לקיומו של דיון נוסף (עניין אסמעיל, פסקה 10).
זאת בשונה מעניין ארידור שם נחלקו שופטי ההרכב לא רק בהנמקה אלא גם באשר להשלכות האופרטיביות של פסק הדין על עובדות המקרה, ומשכך החליטו הם עצמם להורות על קיום דיון נוסף מתוקף סמכותם לפי סעיף 30(א) לחוק בתי המשפט, כפי שציינה בצדק הרכבת בטיעוניה.
16. אשר להלכה הנוספת שהמבקשת טוענת כי נקבעה בפסק הדין ולפיה כל חוזה הנכרת בעקבות מכרז ציבורי יסווג כ"חוזה סגור עם התניה מלאה" שלא ניתן לסטות ממנו גם בהינתן שינוי נסיבות אשר לא נצפה על ידי הצדדים. טענה זו דינה להידחות. ראשית, משום שקביעה גורפת כזו לא נקבעה בפסק הדין על ידי מי מהשופטים. השופט א' שטיין הזכיר אמנם כי החוזה בין הרכבת למבקשת נכרת בעקבות מכרז ציבורי, אך הנימוק שבגינו קבע כי מדובר בחוזה ה"קרוב, לפי כתבו ולפי מהותו, לחוזה סגור עם התניה מלאה" הוא היותו של החוזה מסמך משפטי ממצה, המחזיק מאות עמודים של טקסט, מפרטים טכניים ותכניות אשר נערך על ידי עורכי דין ואנשי מקצוע (פסקה 19 לפסק דינו). שנית, דומה כי ההלכה שהמבקשת טוענת כי נקבעה בפסק הדין כלל אינה נדרשת לתוצאה. זאת נוכח קביעת בית המשפט כי הצדדים הסכימו במפורש על מנגנון ספציפי לתמחור עבודות נוספות ולפיכך אין מדובר במצב שבו שינוי הנסיבות במהלך חיי החוזה לא נצפה מראש על ידי הצדדים (פס' 78-77 לפסק דינו של השופט א' שטיין). למעשה, טענת המבקשת בעניין היא טענה "ערעורית" הנוגעת לנפקותו של מנגנון תמחור העבודות הנוספות בחוזה ומשכך אין לה מקום בהליך של דיון נוסף (דנ"א 2147/19 עפרוני נ' הרשות לזכויות ניצולי שואה, פסקה 18 (8.8.2019)).