82. לכיסוי ההפרשות המגיעות לנתבעת הגיעה התובעת להסדר עם חברת שופרסל לפיו ההפרשות החסרות ישולמו מתוך כספים המגיעים לתובעת מחברת שופרסל. הנתבעת חתמה על מסמך שכונה "דילוג פנסיה" כחלק מההסדר אליו הגיעו הצדדים ויש לכבד את הסכמת הנתבעת במסגרת חתימתה על המסמך מיום 5.11.14.
83. משהוסדר נושא חוב התובעת כלפי הנתבעת בגין הפרשות פנסיוניות לא ברור על מה עומדת תביעתה של הנתבעת בעניין האמור. בכל מקרה התנהלות הנתבעת עצמה גרמה לכך שחברת שופרסל עיכבה תשלומי חובה לתובעת עפ"י ההסכם ביניהן ולכן כל חוב שנוצר בגין האמור הינו באחריות הנתבעת ואין לה אלא להלין על עצמה.
84. גם העד מטעם התובעת מר עמיאל, העיד שלא נגרם לנתבעת כל נזק כתוצאה מהאיחור בהפקדה לקרן הפנסיה וכך אף נקבע בפסק הדין שניתן במסגרת הליך שהתנהל בין חברת מגדל לתובעת בתיק ק"ג 56053-11-15 במסגרתו דחה ביה"ד האזורי לעבודה בחיפה, בפס"ד שניתן על ידי כב' סגן הנשיא השופט יגאל גלם, את כל טענותיה של חברת מגדל לאחר בדיקה מעמיקה שבוצעה.
85. בפועל יכולה הייתה הנתבעת להפקיד את הכספים שקיבלה ולהימנע מתשלום מס. את בחירת הנתבעת שלא לעשות כן יש לזקוף לחובתה ועל כן אין לחייב באמור את התובעים.
86. לאחר ששקלתי טענות הצדדים סבורני, כי הדין עם התובעים. הנתבעת לא השכילה להוכיח הנזק המיסויי שנגרם לה ומלבד העלאת טענות כלליות לא הוגשו הוכחות בצד אלה. הנתבעת לא הוכיחה כי ניסתה להפקיד הכספים שהועברו ישירות בחברת הפנסיה ו/או כי דרשה העברתם ישירות לקרן על מנת להימנע מתשלום מס. לפיכך, משלא הוכחו טענותיה אלה של הנתבעת דינן – להידחות.
החזר קיזוז שווי שימוש ברכב
87. לטענת הנתבעת, בהתאם להתחייבות התובעת כלפיה היה על האחרונה לשאת במלוא עלות שווי המס על הרכב שניתן לנתבעת במסגרת עבודתה. לטענת הנתבעת כשהבחינה באי תשלום מס בגין הרכב שניתן לה לצרכי עבודתה פנתה לתובע אשר הבהיר לה כי מאחר והתובעת הינה חברה קטנה כלי הרכב נרשמים על שמה והעובדים אינם צריכים לשלם שווי מס בגין האמור אלא החברה נושאת בעלויות המס.
88. הנתבעת העבירה עוד בחודש 12/13 העתקי רשיונות הרכב ללמדך שהתובעת ורוא"ח שלה היו מודעים לכך כי הרכב נמצא בשימושה של הנתבעת. אלא שבחוסר תום לב, ומתוך כוונה לפגוע בנתבעת החליטה התובעת לבטל הסכמה זו והעלתה את שכרה של התובעת הנקוב בטופס 106 בסך של 23,074 ₪ בגין שווי שימוש ברכב ובהתאמה ביצעה קיזוז סך של 15,500 ₪ נטו אותם הייתה אמורה הנתבעת לקבל כנגד תשלומי הבראה, חופשה ושכר להם זכאית הייתה לקבל במועד סיום העסקתה. הקיזוז בוצע בניגוד להוראת סעיף 25 לחוק הגנת השכר שכן לא ניתנה הסכמת הנתבעת לקיזוז כאשר הסכום היה שנוי במחלוקת.