בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 49184-06-17
19 אפריל 2020
לפני כב' השופטת שגית דרוקר
התובעים
(הנתבעים שכנגד) 1. טאו טכנולוגיות ואחזקות בע"מ
2. אסף אלה
ע"י ב"כ עו"ד אהרון ריבלין
–
הנתבעת
(התובעת שכנגד) ליאה רבין
ע"י ב"כ עו"ד ליאור בונר
פסק דין
1. לפני בית הדין מונחות תביעות הדדיות בין הצדדים:
(1) תביעה מתוקנת של התובעים לפיצויים בגין עוולת לשון הרע וכן לפיצויים בגין הפרת חוזה וגרם הפרת חוזה שנחתם בין התובעת לחברת שופרסל בע"מ (להלן: "שופרסל");
(2) תביעה שכנגד מטעם הנתבעת, לחייב את התובעים בפיצויים בגין עוולת לשון הרע, הפרשי פיצויי פיטורים, פיצוי בגין נזק מיסויי שנגרם לנתבעת, שעות נוספות, קיזוז שכר ועגמת נפש.
ואלה העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים שצורפו לעדותם:
2. התובעת 1, חברת טאו טכנולוגיות ואחזקות בע"מ, עוסקת במתן שירותי ייעוץ, פיתוח תוכנה, הדרכה ומכירת מוצרים בתחום הבינה (מטעמי נוחות תקרא: "התובעת/ ו/או טאו" ולא הנתבעת שכנגד).
התובע 2, מר אסף אלה, הינו מנכ"ל התובעת (מטעמי נוחות ייקרא: "מר אלה ו/או התובע" ולא הנתבע שכנגד).
3. לאחר חתימת הסכם עבודה בין התובעת לגב' ליאה רבין (מטעמי נוחות תקרא: "הגב' רבין ו/או הנתבעת" ולא התובעת שכנגד) החלה הנתבעת עבודתה בתובעת בתפקיד מפתחת בצוות BI במשרדי חברת שופרסל בראשון לציון.
4. תקופת עבודתה של הנתבעת בתובעת תחילתה בחודש אפריל 2013 ועד להתפטרותה של הנתבעת במסגרת הודעה שניתנה לתובעת ביום 29.5.14 (להלן: "תקופת העסקה") שנכנסה לתוקפה ביום 30.6.14.
5. החל מחודש 7/13 ניכתה התובעת משכר הנתבעת כספים לקרן פנסיה. (ראה: תלוש שכר חודש 7/13) במהלך כל תקופת העסקת הנתבעת ועד למועד התפטרותה מהתובעת חלו עיכובים בהפרשות התובעת לקרן הפנסיה של הנתבעת.
בסיום ההתקשרות בין הצדדים סוכם כי חובה של התובעת כלפי הנתבעת יקוזז מחוב שופרסל לתובעת ויועבר לנתבעת על ידי שופרסל.
תמצית טענות הצדדים בתביעת התובעים:
6. בתיק זה התקיימו 2 ישיבות הוכחות ביום 16.10.18 וביום 13.6.19 במסגרתן נשמעו חקירותיהם הנגדיות של הצדדים עצמם. כמו כן, העידו מטעם התובעים מר ישראל עמיאל, סוכן הביטוח בתובעת והגב' מירה כהן, מנהלת החשבונות, יועצת מס וחשבת השכר בתובעת בתקופה הרלבנטית לתביעות.
7. בתביעות שבפניי חלוקים הצדדים באשר לזכויות התובעים מהנתבעת בגין לשון הרע והפרת הסכם וגרם הפרת הסכם. נוסף על כך, חלוקים הצדדים בנוגע לזכויות הנתבעת מהתובעים בגין פיצויי פיטורים, פיצוי בגין נזק מיסויי, תשלום שעות נוספות, החזר קיזוז שווי רכב, לשון הרע ועגמת נפש.
8. לאחר ששמעתי את עדותם של הצדדים לרבות העדים מטעמם של התובעים ולאחר עיון בכתבי הטענות וחומר הראיות שהוגש בפניי נחה דעתי כי דין תביעת התובעים להידחות במלואה ודין תביעתה הנגדית של הנתבעת להתקבל בחלקה.
9. גרסת הנתבעת בעניין חלק מהזכויות המגיעות לה הוכחה על ידה, הייתה עקבית ולא נסתרה על ידי התובעים ועל כן מצאתי אותה מהימנה. מנגד התובעים לא השכילו להוכיח טענותיהם וגרסתם אף לא באמצעות העדים מטעמם. ניכר כי התובע לא היה בקיא בחובותיו כמעסיק כלפי הנתבעת, לא כל שכן בעובדה כי כל האמירות שנאמרו על ידי הנתבעת ביחס לנטען במסגרת תביעת התובעים כל כולן, התייחסות לזכויות אותן תבעה במסגרת תביעתה הנגדית ועל כן אין בידי לקבל גרסת התובעים ולהלן אבאר.
תביעת התובעים
לשון הרע והוצאת דיבה
10. לטענת התובעים בכתב התביעה המתוקן שהוגש על ידם, במהלך חודש 2/14 החלה הנתבעת להכפיש את שמו של התובע ולכנותו בכינויי גנאי בטענה שהוא "שקרן" בנוגע להעברת כספים עבורה לקרנות, לרבות קרן הפנסיה וקרן השתלמות. הנתבעת שלחה מיילים גם לגורמים נוספים פרט לתובעים במסגרתם השמיצה התובעים.
מייל ששלחה הנתבעת לתובע מיום 8.7.14 אליו כותבה הגב' אירית פרידליס, סגנית מנהל מערכות המידע של שופרסל (להלן: "הגב' פרידליס") ובו נרשם:
אין לי בעייה לשלם מס על הרכב, לפי חוק. אל תהפוך את זה עליי !!!! הוכחת שאתה עבריין חוק ולא אני !...שלא כמוך – שאין לך שום בעיה לעבור על החוק (אי תשלום פנסיה = עבירה על החוק לידיעתך)...".
ובהמשך: "...העובדה שאתה יודע להתנסח במתק שפתיים ולנסות לבלבל את הקורא ולשקר פעם אחר פעם בלי למצמץ מעידה שאתה פועל בחוסר תום לב".
"...ולסיכום – העולם הוא עגול וסוף גנב לתלייה".
עוד טענו התובעים כי נמסר להם ממנהלת החשבונות שהנתבעת כינתה את התובע בכינויים וציינה בפניה: "הוא נוכל, לא כדאי לך לעבוד איתו".
הנתבעת הכפישה התובעים גם בפני סוכן הביטוח ואמרה לו : "אני אחסל לך את העסק".
בהתכתבויות וואטס אפ נוספות בין הנתבעת לתובע כותבת הנתבעת כדלקמן:
"אתה גנבת ממני כספים וממשיך לגנוב".
ולא סתם לא רצית לתת לי גמר חשבון. אתה נוכל וגנב ומתאים לך לככב בכולבוטק".
וחושב שעם הדיבורים שלך אתה מסובב את העולם"
חבורת שקרנים אתה היא והסוכן שלך".
נספחים ג' 4 - ג' 5 לכתב התביעה המתוקן.
11. לטענת התובעים, עדיהן תמכו בגירסתם כאשר עד התובעים מר עמיאל העיד שהנתבעת בשיחותיה עימו בחודש 5/14 טרם סיום העסקתה הכפישה התובע בפניו עת השתמשה במילים: "הונה אותה", "שקרן", "נוכל", "גנב" וציינה כי תדאג לחסל את עסקו של סוכן הביטוח ואת התובע שעשו יד אחת נגדה ואף שלחה הודעה מאיימת שיש לפרשה כאיום לרצח. כמו כן, הנתבעת הודתה במסגרת חקירתה הנגדית כי כינתה התובע בכינויים אלה כאשר עלה מעדותה שהדברים נאמרו באופן מכוון שכן לטענתה על אף שהדברים אולי לא היו צריכים להיאמר באופן בו בוטאו ביקשה היא שהדברים יגיעו לאוזניים אחרות שכן סברה שהן סוכן הביטוח והן רואת החשבון (הכוונה לחשבת השכר) לא התייחסו לדבריה.
12. לטענת התובעים, אין לקבל את תירוץ הנתבעת לפיו דבריה נאמרו על מנת להזהיר מפני פעולות שעלול לבצע התובע לאחרים. העובדה שהנתבעת שלחה מייל התנצלות אין בה לכפר על האמירות שכן גם לאחר ההתנצלות המשיכה הנתבעת להשמיץ התובעים למרות אזהרות האחרונים שתחדול מהאמור ועל אף שבמסגרת עדותה הודתה שהייתה מודעת לבעיות התזרימיות של התובעת ולמוסר התשלום הירוד של הלקוחות ולכך שעקב תום ליבו של התובע גייס האחרון כספים ממקורות פרטיים לשם תשלום הפנסיות. הוכח לטענת התובעים כי במסגרת ההליך שהתקיים בביה"ד בחיפה (במסגרת תביעה שהגישה קרן הפנסיה נגד התובעים שנדחתה) כי כל חובות התובעת שולמו וזכויות העובדים לא נפגעו.
13. עוד הוסיפו התובעים וטענו, כי יש לייחס לדברים שנאמרו על ידי הנתבעת לשון הרע והוצאת דיבה. בכלל זה טוענים התובעים כי את האמור יש לייחס לדברים שנאמרו על ידי הנתבעת במספר הזדמנויות.
דבריה אלו של הנתבעת, מהווים לשון הרע אשר הוצאה בכוונה ועל כן יש לחייבה בתשלום פיצוי בגובה 250,000 ₪.
14. לטענת הנתבעת, מאחר והוכח כי מר אלה גנב ממנה כספי פנסיה שנוכו ולא הופרשו בפועל במועד הניכוי לקרן הפנסיה, הרי שיש לדחות תביעת התובעים ללשון הרע והוצאת דיבה שכן הוכח שהדברים שנאמרו ונכתבו על ידי הנתבעת בהקשר לאמור היו אמת לאמיתה ועל כן חוסים תחת הגנת "אמת דיברתי". יש ליתן משקל לכך כי הדברים נאמרו בין היתר לחשבת השכר האמונה על תלושי השכר שנערכו לנתבעת. דבריה של הנתבעת נאמרו בסערת רגשות לאחר שהוטעתה ביודעין פעם אחר פעם על ידי התובעים.
15. חישובי התובעים ביחס לפיצוי שיש לחייב הנתבעת בגין הוצאת דיבה ולשון הרע אינם נהירים. בגרסה העובדתית הנטענת של התובעים קיימות סתירות כעולה מעדויות עדיהם. חלק מהדברים שנכתבו על ידי הנתבעת אינם עולים כדי לשון הרע ו/או הוצאת דיבה שכן אין המדובר בהודעות שנשלחו לצדדים שלישיים.
16. לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין תביעת התובעים ברכיב זה להידחות ולהלן אבאר קביעתי.
17. איסור לשון הרע - הוראות חוק והפסיקה
על פי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה -1965 (להלן: החוק") "לשון הרע" הוא דבר שפרסומו עלול :
"(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו".
18. על מנת לקבוע כי מדובר בלשון הרע, אין צורך להשתכנע שנגרמה השפלה או ביזיון לתובע. די בכך שיקבע כי הפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו.
ע"ע (ארצי) 46548-09-12 לירן אבידן – פלאפון תקשורת ואח', מיום 31.3.15. (להלן: עניין אבידן).
19. באשר לאופן הפרסום נקבע בסעיף 2 לחוק:
"(א) פרסום לעניין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל, וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות :
(1) אם הייתה מיודעת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם הייתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע".
20. בסעיפים 14-16 לחוק מפורטות הגנות אשר בהתקיימן יקבע שאין מדובר בלשון הרע המזכה בפיצוי.
בסעיף 14 לחוק נקבע:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".
באשר למידת ההוכחה הנדרשת להוכחת "אמת בפרסום" נקבע:
"מידת ההוכחה הנדרשת לצורך הוכחת טענת אמת בפרסום, נלמדת ביחס מתאים לרצינותו וחריפותו של תוכן הפרסום".
ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, מיום 4.10.08.
באשר לשאלה האם קיים עניין ציבורי בפרסום נקבע כי מדובר בשאלה ערכית:
"הבוחנת האם קיים אינטרס חברתי המצדיק הכשרת פרסום פוגעני שיש בו לשון הרע... שאלה זו מושפעת ממדיניות שיפוטית, ועניינה הוא נורמטיבי, בעל מימד אובייקטיבי, הנבחן על רקע נסיבות המקרה".
עניין אבידן ועניין נודלמן הנ"ל.
21. בסעיף 15 לחוק נקבע:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
...
(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;
(3) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר".
...
(7) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגותו או אפיו של הנפגע בעניין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור;
(8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם אליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחוב בעניין המשמש "נושא התלונה ...".
(9) ...
(10) הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן;
22. לעניין שאלת תום הלב, בסעיף 16 לחוק נקבע:
"(א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.
(ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:
(1) הדבר לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו.
...
(3) הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15".
23. בעניין ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' איילון הרציקוביץ, פ"ד נח' (3) 558, נימנו ארבעת השלבים שעל פיהם, יש לבחון האם אמירה או התבטאות, מהווים לשון הרע.
הדברים אומצו בבית הדין לעבודה. בעניין אבידן נאמר:
"בחינת התקיימותה של לשון הרע נבחנת בארבעה שלבים –
בשלב ראשון, יש לברור מהביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה של האדם הסביר, היינו לפי מבחן אובייקטיבי, על פי הנסיבות ולשון הדברים.
בשלב השני, יש לברר על פי תכלית החוק באם מדובר בביטוי המהווה לשון הרע על פי סעיפים 1 ו - 2 לחוק.
בשלב השלישי, יש לברר האם עומדת למפרסם אחת או יותר מההגנות המנויות בסעיפים 13 - 15 לחוק.
בשלב רביעי, יש לדון בשאלת הפיצויים המגיעים לנפגע..".
24. בע"ע (ארצי) 7192-02-13 די. אס. פי גרופ בע"מ – אלי אסולין (16.9.13) (עניין אסולין) מפי כב' השופטת גליקסמן הובהרו הכללים בדבר רמת הפירוט הנדרשת מתובע בעילת לשון הרע כדלקמן:
"...נאמר בספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע (1997) (להלן – שנהר) כמפורט להלן: "בכתב תביעה במשפט לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, היינו : את מרכיב ה"פרסום"; מרכיב "לשון הרע"; והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים, תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה,...כאשר לשון הרע נאמרה בעל פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדוייקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן,. כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב, מהווה אותו פרסום "מסמך מהותי" והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה. 0ע' 421).... אמנם, כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב מהווה אותו פרסום "מסמך מהותי", והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה (סדרי הדין האזרחי, בעמ' 174-177). אלא שאין בצירוף הפרסום, כשלעצמו, כדי להקים פלוגתא בין הצדדים בגין כל ביטוי וביטוי המופיעים בפרסום. ...לא מן הנמנע, כי תובע ימנע במתכוון מלתבוע בגין ביטוי מסוים המופיע בפרסום, אשר אף יש בו משום לשון הרע, הואיל וכלפיו יש לנתבע הגנה, והתובע מבין שביחס לביטוי זה לא יוכל להצליח בתביעתו...
אין בידינו לקבל את טענת העובד כי כדי להקים את יסודות העוולה נדרש התובע לפרט רק את אמירות שנאמרו בפועל והוא אינו נדרש לפרט את נסיבות הפרסום ועובדות נוספות – מועד הפרסום, מקום בו בוצע. המסגרת בה נאמרו האמירות, זהות המפרסם וכו'. כאמור, על התובע להוכיח לא רק את מרכיב "לשון הרע" אלא גם את מרכיב ה"פרסום" ואת "העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים...
...נבהיר כי אין משמעות הדרישה לפירוט המרכיבים האחרים כי בהעדר מידע מלא בידי התובע אודות נסיבות הפרסום, כגון יום ושעה מדויקים בהם בוצע הפרסום, תימחקר התביעה על הסף בשל היעדר עילה,. אולם על התבוע לתת פירוט בסיסי לכל מרכיב מעילת התביעה. כך, למשל, בהיבט הזמן, יהיה על התובע לפרט את תחום פרק הזמן בו בוצע הפרסום, אם אין בידו מועד מדויק...".