25. אשר ללשון הרע ביחסי עבודה נקודת המוצא כפי שכתבה השופטת דוידוב מוטולה, בעניין אבידן היא כי "יש לפרש לפיכך את חוק איסור לשון הרע, בהקשרים של יחסי עבודה, באופן שיגן על הערכים שבבסיס החוק אך מבלי לפגוע במרקם העדין של היחסים במקום העבודה, ומבלי ליצור "משפוט" יתר של כל התבטאות".
26. עוד נקבע בפסיקה כי דין התבטאות במסגרת יחסי העבודה ובזיקה לה, אינו בהכרח כדין התבטאות לאחר תקופת העבודה אך בזיקה לתקופת העבודה. ראה: ע"ע (ארצי) 47288-09-17 פבל טובבין – אוניברסיטת חיפה (7.1.19) ע"ע (ארצי) 18072-02-19 עו"ד יגאל מזרחי – עו"ד אילן גבע (9.2.20).
27. להלן אבחן את טענות הצדדים בהתאם לפסיקה והוראות החוק שהובאו לעיל.
28. מיילים ששלחה הנתבעת לתובע בחודש 7/14 במסגרתם כותבה גם הגב' פרידליס - בהם נרשם כדלקמן:
"אין לי בעייה לשלם מס על הרכב, לפי חוק. אל תהפוך את זה עליי !!!! הוכחת שאתה עבריין חוק ולא אני !...שלא כמוך – שאין לך שום בעיה לעבור על החוק (אי תשלום פנסיה = עבירה על החוק לידיעתך)...".
ובהמשך: "...העובדה שאתה יודע להתנסח במתק שפתיים ולנסות לבלבל את הקורא ולשקר פעם אחר פעם בלי למצמץ מעידה שאתה פועל בחוסר תום לב".
"...ולסיכום – העולם הוא עגול וסוף גנב לתלייה". לרבות הדברים שנאמרו בעל פה לסוכן הביטוח מר עמיאל "אני אחסל לך את העסק" ולמנהלת החשבונות הגב' כהן "הוא נוכל לא כדאי לך לעבוד איתו".
29. לטענת הנתבעת על הפרסום חלות ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע וחוסות תחת ההגנה "אמת דיברתי" - שכן הוכח כי התובעים גנבו מן הנתבעת כספי הפרשות שניכו משכרה ולא העבירו אותם במועד לקרן הפנסיה כאשר דברים אלה אושרו במסגרת חקירתו הנגדית של התובע.
30. בענייננו, נראה כי התובעים עמדו בדרישות הפסיקה כדי לבסס טענה של לשון הרע, מדובר בטענות מפורטות אשר הנתבעת אף הודתה באלה במסגרת חקירתה הנגדית בפרט עת מדובר באמירות שנאמרו מתוך מיילים שכתבה הנתבעת מכאן ששוכנעתי כי התובעים אכן זכו לאותם כינויים שונים שפורטו בכתב התביעה המתוקן וכי הנתבעת אכן כינתה את התובעים בגינויים אלה. הפרסום נעשה בכתב ומוען מלבד לתובע גם לגב' פרידליס ובעל פה בפני סוכן הביטוח עמיאל וחשבת השכר הגב' כהן מדובר בהתכתבות ובאמירות שמציגות את התובעים באור שלילי מאוד, מטילות ספק ביושרם ומייחסות להם דפוסי התנהגות עברייניים. לפיכך, מדובר באמירות המהוות לשון הרע אשר עלולות היו לעשות את התובעים מטרה לשנאה, לבוז וללעג ולפגוע במשלח ידם, עתידם המקצועי ומשרתם.
31. ואולם בכך לא די (ככל שעסקינן בעוולה לפי חוק איסור לשון הרע) לבסס חיוב בהתאם להוראות החוק שכן עתה יש לפנות לטענות ההגנה של הנתבעת שהועלו בהקשר לאמור. התובעים בכתב תביעתם טענו בקול רפה כי אומנם לתובעת היה קושי תזרימי וחל עיכוב בתשלומים לקרן הפנסיה לעובדים וביניהם לנתבעת כאשר לטענת התובעת בחודש 1/14 שולמו כל הפיגורים ובהמשך הגיעו הצדדים להסדר (בחודש 7/14) לפיו ההפרשות החסרות ישולמו מתוך הכספים שהגיעו לתובעת מחברת שופרסל. (סעיפים 5-7 לכתב התביעה המתוקן).
32. במסגרת דיוני ההוכחות התחדדו הנסיבות בהן נאמרו ונרשמו הדברים מפי הנתבעת. התרשמתי כי התובע כלל לא מבין ומפנים את חומרת התנהגותו כמעסיק ואת פגיעתו בעובדיו. התרשמות זו מבוססת על עדותו במהלך ההליך שהחלה בחוסר אכפתיות מופגנת ביחס למועדים שבהם בוצעו הפרשות לפנסיה, וגם כשהודה שהיו איחורים בהפרשות, והיו בעיות תזרימיות, הרי שלכל אורך הדרך התגלה העדר מוחלט של מודעות להשלכות שיש להתנהלותו כבעליה של התובעת על סביבתו.
כך ניכר מעדותו, כי אינו מייחס משמעות למועד ביצוע ההפקדות לפנסיה והעובדה כי נוכה משכר הנתבעת בגין הפרשות אלה ולא הועבר לקרן הפנסיה במועד. כך גם התרשמתי ממכתבי התשובה שכתב לנתבעת שהוצגו על ידו מצגי שווא כלפי הנתבעת לצד הבטחות חוזרות ונשנות לדאוג להשלמת כספים לקרנות דבר שבפועל לא קוים עד לאחר סיום העסקת הנתבעת בתובעת. אין חולק כי בפועל סיימה הנתבעת העסקתה בחודש 6/14 כאשר רק בחודש 7/14 שולמו לנתבעת הפרשים בסכומים של עשרות אלפי שקלים. מצאתי כי התובע הקל ראש בדבר חשיבות הפקדת כספי הפנסיה של הנתבעת בזמן, במיוחד עת מדובר בזכות קוגנטית שיש חשיבות מרובה להפקדת כספים במועד מידי חודש בחודשו וזאת לבל יאבד העובד את זכויותיו בקרן הפנסיה וייוותר ללא כיסוי ביטוחי מתאים, ללא ידיעתו וללא עוול בכפו שכן הכספים נוכו משכר הנתבעת אולם לא הועברו לקרן הפנסיה והתובע נהג באלה כבשלו.
33. כאמור, לנתבעת היה יסוד סביר להניח כי התובעים אכן נטלו ממנה כספים ללא רשות שכן בהתאם לתלוש השכר החל מחודש 7/13 נוכו משכרה כספי פנסיה שהיו אמורים להיות מועברים לקרן הפנסיה. אין חולק, כי כספים אלה שנוכו משכר הנתבעת לא הועברו ישירות לקרן הפנסיה והחלו להיות מועברים רק בחלוף 4 חודשים ממועד הניכוי וגם לאחר מועד זה טיפין טיפין (במספר פעימות ולא באופן רציף מידי חודש בחודשו כפי שמחוייב מעסיק לנהוג) כאשר החלק הארי של כספי הפנסיה בהם חבה התובעת הועבר ישירות לנתבעת רק במועד סיום העסקתה. שוכנעתי כי במועד בו נכתבו הדברים (7/14) לא הופרשו על ידי התובעים כספים לקרן פנסיה בגין חלקה של הנתבעת בקרן הפנסיה שנוכה משכרה והועבר באיחור שכן רק לאחר שנשלחו לכל אורך תקופת העסקת הנתבעת מיילים על ידה לרבות המייל שנשלח בחודש 7/14 הוסדר נושא תשלום הפנסיה לנתבעת מחובות שופרסל לתובעת וזאת כאמור לאחר שהנתבעת סיימה כבר העסקתה בפועל.
34. באשר לתום הלב – נוסח הפרסום לא חרג בהיקפו מגדר הסביר שכן המייל נשלח שלא בתפוצה רחבה, לא פנה לציבור רחב של קוראים ולא חרג בפרופורציה מהסביר בנסיבות המקרה. הנתבעת ביקשה לדאוג להסדרת מלוא זכויותיה שכאמור לא שולמו עד לאחר סיום העסקתה. נשאלת השאלה האם היה מקום לניסוח אלטרנטיבי, מעודן ומתון אולם תוצאת ניסוח הדברים הייתה אותה תוצאה שכן אין חולק כי נוכו על ידי התובעים משכר הנתבעת כספים אשר לא הועברו במועדם לקרן הפנסיה, לא כל שכן אי העברת כספים בגין חלקה של התובעת בהיותה מעסיקתה של הנתבעת.
35. הפסיקה עמדה על חובותו וזכותו של מעסיק להעיר לעובדיו הערות תוך העברת ביקורת על אופן התפקוד כחלק מניהול רגיל שלא ניתן להפרידו ממכלול יחסי עבודה (ראה: עניין אבידן). סבורה אני כי על אותו משקל גם עובד רשאי לנקוט בהליכי בירור מול מעבידו ללא חשש תמידי מפני תביעות עתידיות. בעניין אבידן נאמר, "יש לקחת בחשבון שלעיתים נאמרים דברים מתוך רוגז רגעי או סערת רגשות, כחלק מהתנהלות יומיומית או בעידנא דריתחא .... לא לכל עלבון יש להתייחס כאל לשון הרע במובנה המשפטי". וכפי שדברים יכולים להאמר מתוך עידנא דריתחא על ידי המעסיק אלה אף יכולים להיאמר בעידנא דריתחא גם על ידי העובד.
36. בנסיבות יחסי עבודה יש משמעות להביא אף לידיעת המעסיק אודות מעשה לא ראוי על מנת ל"חדד" התנהלות לא ראויה ונכונה במקום העבודה או לשרש התנהלות שאיננה ראויה. לאור האמור סבורה אני כי התובעים הוכיחו ששימוש בכינויים בכינויים "רמאי" "נוכל" "גנב" מהווים לשון הרע כהגדרתו עפ"י סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע אולם יש ליתן משקל לעובדה כי עד לאחר סיום עבודת הנתבעת בתובעת לא הוסדר נושא תשלום מלוא ההפרשות לקרנות הנתבעת.
חוסר האמון ששרר בין הצדדים לכל אורך תקופת העסקת הנתבעת בתובעת התחדד גם לקראת מועד סיום העסקת הנתבעת. כך בעניין, העובדה כי רק בתום תקופת העסקת הנתבעת בעקבות בדיקה שערכה התובעת לא קוזזו משכר הנתבעת כספים בגין רכב שהועמד לרשותה והיה על התובעת לקזז כספים בגין האמור כנגד שכר אחרון של הנתבעת (לסוגיה זו עוד אדרש בהמשך). הדברים שנכתבו על ידי הנתבעת במסגרת המייל מחודש 7/14 לגביהם טענו התובעים כי יש לייחס לאותם דברים לשון הרע, היו בתגובה לדרישת הנתבעת להחזר אותם כספים בגין שימוש ברכב בתום תקופת העסקת הנתבעת. דברי הנתבעת נכתבו כשברקע היחסים בין הצדדים שרר העדר אמון מלא והמייל שנשלח על ידי הנתבעת הינו המשך ישיר לתחושות חוסר האמון וחוסר האונים מצד הנתבעת.
37. עוד בעניין האמור, אפנה לפסה"ד שניתן במסגרת תיק ק"ג 56053-11-15 (מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' טאו טכנולוגיות ואחזקות בע"מ ואלה אסף) שניתן ביום 17.9.18 על ידי חברי כב' סגן הנשיא יגאל גלם (להלן: ק"ג 56053-11-15) אליו הפנו התובעים בתמיכה נוספת לטענתם כי פעלו לתיקון הנזקים לעניין הפרשות לקרן הפנסיה.
וכך נקבע בפסה"ד:
"...באשר לשאלת ההוצאות ושכר טרחת עו"ד, יש לשים לב לכך שהתקיימו מספר רב של דיונים והוגשו תצהירים לתיק וכן לכך שלולא הוגשה התביעה ככל הנראה, לא היו הנתבעים מסדירים את הסוגיות שבמחלוקת אל מול התובעות לרבות באמצעות תצהירי עובדים ומסמכים מטעמם. ...
בשים לב לכל האמור, אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעות הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 7,500 ₪, אשר ישולם תוך 30 יום מהיום". ההדגשות אינן במקור ש.ד.
38. הדברים שצוטטו מתוך פסה"ד מדברים בעד עצמם, ואלה סותרים את טענות התובעים לפיהם התובעים פעלו לתיקון הנזקים בעניין העדר הפרשות לקרנות הפנסיה וההשתלמות של הנתבעת, כפי שאף קבע ביה"ד האזורי לעבודה בחיפה. אין להבין מפסה"ד שניתן על ידי כב' השופט גלם את שמבקשים התובעים להבין ממנו וכי ההיפך הוא הנכון. הנתבעת במקרה זה סיימה העסקתה בחודש 6/14 כאשר במקרה דנא אין חולק כי במועד סיום העסקתה טרם הוסדר נושא תשלומי הפנסיה בעניינה באופן שבו לאחר סיום העסקתה בתובעת הושג הסדר בין התובעת לבין חברת שופרסל לבין הנתבעת במסגרתו הוסכם כי כספים בהם חבה חברת שופרסל לתובעת ישולמו ישירות לנתבעת לכיסוי חובות התובעת כלפי הנתבעת.
39. עוד אין חולק, כי התביעה שהוגשה על ידי חברת הביטוח מגדל במסגרת תיק ק"ג 56053-11-15, הוגשה בחודש 11/15 כשנה וחצי אחרי סיום העסקת הנתבעת. אומנם בהעדר ראיה אחרת סביר להניח כי אין בתביעה זו שהוגשה לביה"ד האזורי לעבודה בחיפה כדי להתייחס להפרשות שבוצעו בעניינה של הנתבעת אולם משהתובעים עצמם מפנים לפסה"ד ומבקשים להבין ממנו כי לא נותרו הפרשות לזכות העובדים שלא הופקדו הרי שאין לי אלא להידרש לאמור בפסה"ד הקובע ההיפך ממה שהתובעים מבקשים לייחס לאמור בו.
40. בניגוד לנטען על ידי התובעים יש בפסה"ד כדי להעיד על התנהלותה הפסולה של התובעת כמעסיקה והעובדה כי זו אינה מקיימת הוראות חוק במועד באופן שנדרשה הגשת תביעה מטעם חברת הביטוח על מנת להביא לביצוע סדרים בחברה – התובעת. שהרי אילו מדובר היה בתביעת סרק שהוגשה על ידי חברת הביטוח כנגד התובעים מדוע זה חוייבו הנתבעים שם, התובעים כאן, בהוצאות משפט ולא ההיפך ?
41. אכן צודקת הנתבעת בטענתה שהועלתה בסיכומי התשובה שהוגשו מטעמה ואוסיף אף אני כי יש להצר על כך שלאורך כל ההליך שהתקיים בפניי נוצר הרושם שלדעת התובעים הדברים שהושמעו מפי הנתבעת חמורים לעין שיעור מהעובדה כי התובעת ניכתה משכר עובדיה לרבות משכר הנתבעת כספים לקרן פנסיה כאשר כספים אלה לרבות חלקה של התובעת בכספי פנסיה ופיצויים הועברו באיחור של חודשים רבים ואף לאחר שהנתבעת סיימה העסקתה בתובעת. ניכר לכל אורך ההליך שהתובעים אינם מבינים חובותיהם וכי אינם רואים פסול בכך שכספי הפנסיה הועברו באיחור אף אם מדובר כאמור באיחור של חודשים!! אכן כטענת הנתבעת לקרוא ולא להאמין!
42. כך עלה מעדותו של התובע כי אין לדידו משמעות לאיחור בהפקדת כספי פנסיה באיחור ואף שהתובע עצמו סבר שהכספים הועברו באיחור של 3 חודשים בפועל התברר מעדותו של סוכן הביטוח עימה עומת התובע כי אלה הועברו באיחור של לפחות 8 חודשים (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 16.10.18 שורות 4-13). בהמשך עדותו כאשר נחקר התובע ונשאל האם מותר לשמור כסף שנוכה משכר עובד ובמקרה זה של הנתבעת עבור פנסיה ולא להעבירו מיידית לחברת הביטוח השיב התובע: "זה לא לגיטימי לנכות משכר עובד ולא להעביר לקופת הפנסיה, כל עוד שבמקרה כזה זה יכול לפגוע בזכויות העובדים" (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 16.10.18 שורות 9-10). משמעות האמור הינה, שכל עוד לא בוטלה פוליסת הביטוח של הנתבעת וכל עוד חברת הביטוח לא שלחה התראות בדבר עיכוב בתשלום שעשוי להוביל לביטול הפוליסה ולפגיעה בזכויות הנתבעת אין מניעה לעכב כספים שנוכו משכר העובד. ולא היא ! מבלי לגרוע מהאמור, הרי שלטענת הנתבעת ובניגוד לטענת התובע התקבלו אצלה התראות מחברת הביטוח דבר שהוביל לתחילת הבירור על ידי הנתבעת.
43. לטענת הנתבעת, טענת ההגנה ביחס לדברים שהושמעו על ידה בין אם כלפי התובע עצמו בין אם ביחס לדברים שנאמרו למנהלת החשבונות ו/או סוכן הביטוח ובין אם לצדדי ג' נוספים הגב' פרידליס חוסים תחת ההגנה - אמת דיברתי. יש לציין, כי התובע עצמו במסגרת עדותו בפניי הודה בטענת הגנה זו שכן אין חולק אף לטענתו כי היו איחורים בהפרשות לקרנות הפנסיה לפרק זמן שלא פחת מ-8 חודשים כאשר אין חולק כי חלקה של הנתבעת בהפרשות הופחת משכרה כבר מהחודש ה-4 להעסקתה וכי בפועל שולמו כל ההפרשים רק לאחר אותם מכתבים ושיחות עם הגורמים שצויינו לעיל ולאחר שהנתבעת סיימה בפועל העסקתה בתובעת.
.
44. לטענת התובעים בסיכומיהם, סערת הרגשות בה הייתה מצויה הנתבעת היא כאין וכאפס לסערת הרגשות בה נמצא המעסיק אשר אינו מקבל תשלום מהלקוח שלו (סעיף 33 לסיכומי התשובה מטעם התובעים). אין בידי לקבל טענות אלה של התובעים. לא מצאתי ולו מייל ו/או מכתב תשובה אחד שבו מודה המעסיק בכך כי כספי הפנסיה לעובדים לא הופרשו ופורש בפני אלה לרבות הנתבעת תוכניתו להפקדת כספי העובדים שנוכו ולא הועברו לרבות הפקדות מעסיק שאין מחלוקת לגבי אלה כי לא הופקדו במועד. התובעים לא הוכיחו כי פעלו לכל אורך העסקת הנתבעת לתיקון הנזקים שנגרמו לנתבעת בגין העדר הפקדות לקרן השתלמות, פנסיה ופיצויים עליהם אין חולק כי הועברו לידי הנתבעת רק לאחר שסיימה העסקתה בתובעת ולאחר התערבות מצד שופרסל.