"מי שבחר בפיצוי לפי שומה פרטנית רשאי לחזור בו מבחירתו ולבקש פיצוי לפי סעיף 35 או 36, לפי הענין, כל עוד לא ניתנה החלטה של ועדת הזכאות בדבר סכום הפיצוי לפי שומה פרטנית; חזר בו מבחירתו כאמור לאחר שנערכה השומה, ינוכה מסכום הפיצוי שייקבע לו סכום של 3,000 שקלים חדשים לכיסוי עלויות השומה" (סעיף 37(ד) להצעת החוק).
נוסיף ונאמר במאמר מוסגר כי הסדר זה מעורר אף הוא בעיות חוקתיות, וספק אם יש בו כדי להציב אמצעים שפגיעתם פחותה ומידתית דייה. בחינת החוק כמכלול, תוך
--- סוף עמוד 641 ---
התייחסות לתמהיל הוראותיו, אף היא אין בה כדי לשנות מן המסקנה שהוראת סעיף 37(ה) איננה חוקתית, שכן שלילת זכות החזרה מן השומה הפרטנית היא הוראה העומדת לעצמה, ולא ניתן להצביע על הוראה אחרת המאזנת את הפגיעה הכרוכה בה, בין בסימן א' לפרק ה' של החוק ובין בפרקיו האחרים של החוק. מכל הטעמים שפורטו אנו סבורים כי דין הוראת סעיף 37(ה) להתבטל.
מענק אישי בשל ותק – גיל עשרים ואחת כגיל סף
238. ייאמר מיד: טענת המדינה שלפיה המענק האישי ניתן "לפנים משורת הדין" אינה מקובלת עלינו. הן לשונו של הסעיף הן תכליתו – זו העולה מהוראות החוק עצמו ומתהליכי החקיקה – מצביעות על כך שמענק זה נועד ליתן למפונים פיצוי על הסבל ועל עוגמת הנפש שייגרמו להם כתוצאה מן הפינוי הכפוי. אכן, שמו של המענק – "מענק אישי בשל ותק" – עונה בו כי מדובר בתשלום המתמקד בפן האישי והאנושי, להבדיל מתשלומים אחרים הקבועים בחוק, והמיועדים לפצות את המפונים עבור נכסיהם ועבור הוצאות ישירות הנגרמות להם. "זה הפיצוי לאדם. יש פיצוי לבית, יש פיצוי למגרש, לעסק – ויש פיצוי לאדם", כלשונו הקולעת של מנכ"ל משרד-ראש הממשלה, המכהן כיושב-ראש פורום המנכ"לים לקראת יישום תכנית ההתנתקות (ראו פרוטוקול ועדת המשנה של ועדת הכספים לפיצוי עסקים וגורמים כלכליים במסגרת הצעת חוק ההתנתקות (להלן בפרק זה – ועדת המשנה) מיום 30.1.2005). דברים אלה מתיישבים היטב עם האמור בדברי ההסבר להצעת החוק, המציינים מפורשות כי המענק האישי ניתן נוכח "השלכות אישיות" שיש לפינוי "...מעבר לעלויות הישירות הנגרמות כתוצאה מן הצורך לעבור למקום מגורים חדש" (שם, בעמ' 20). מסקנה זו בדבר מהותו של המענק כפיצוי עבור הנזק הלא-ממוני הכרוך בפינוי עולה אף מן הדברים שנאמרו בעת הליכי החקיקה (ראו פרוטוקול ועדת המשנה מיום 30.1.2005 וראו גם: דברי חבר-הכנסת ח' אורון בפרוטוקול ישיבת ועדת המשנה מיום 23.1.2005 ובפרוטוקול ישיבת ועדת הכספים מיום 1.2.2005). העובדה שגובה המענק האישי נקבע בהתאם לוותק המגורים בשטח המפונה, והעובדה שהוא אינו מותנה בקיומה של זכות בבית מגורים, עולה אף היא בקנה אחד עם התפיסה שלפיה נועד המענק לפצות על עוגמת הנפש שתיגרם למפונים כתוצאה מן הפינוי הכפוי. אכן, ככל ששנות חיים רבות יותר קושרות את המתיישב לשטח המפונה, כך, מטבע הדברים, רב הקושי הנפשי ועצום הסבל שעמו עליו להתמודד עקב הפינוי. הסבל והקושי הרגשי הכרוכים בפינוי עוצמתם רבה במיוחד בנסיבותיה המיוחדות של תכנית ההתנתקות, משום שמדובר בפינוי כפוי, ומשום שהפינוי מוחק באחת קבוצה שלמה של יישובים על בתיהם ועל המרקם הקהילתי שנוסד והתקיים בהם לאורך שנים. אכן, משפחות לא מעטות חיו ביישובים המפונים