372. ומי בזכאים לפי סעיף 60? מדובר בעובד שהתגורר בשטח המפונה ביום הקובע, עבד אצל מעביד והתפטר מעבודתו בשל העתקת מקום מגוריו עקב הפינוי.
--- סוף עמוד 697 ---
החוק מבחין בין מי שעבד בשטח המפונה לבין מי שעבד מחוץ לאותו שטח; לגבי זה האחרון נדרש כי המרחק בין מקום המגורים החדש לבין מקום עבודתו עולה על 40 ק"מ וכן עולה על המרחק שבין מקום המגורים בשטח המפונה לבין מקום עבודתו ביום ההתפטרות. אולם אין החוק חל על מי שמקום מגוריו לא היה בשטח המפונה, אף אם עבד בשטח המפונה, ואף שמקום עבודתו פוסק מלהתקיים. לגבי עובד כזה לא קמה אפוא זכאות לפי סעיף 60. מכאן הטענה כי לעניין הזכאות הנובעת מפינוי מקום העבודה החוק מפלה בין עובדים שהם תושבי השטח המפונה לבין עובדים שאינם מתגוררים בשטח המפונה. טענה זו ראוי לה שתתברר, אלא שבפנינו היא לא לובנה די הצורך. הטענה בעניין זה הועלתה, כטענה כללית ביותר, על-ידי העותרת 2 בבג"ץ 2703/05, ולא על-ידי עובדים המיועדים להיפגע מן ההסדר. המדינה עצמה לא השמיעה עמדה בעניין זה. בנסיבות אלה כולן לא קם בסיס, היום, לבחינת קביעתו של המחוקק, אולם כיוון שהכרזנו על בטלותו של "דין הוויתור" הוסר המחסום מפני העלאת הטענה הזו, כאחרות, על-ידי מי שישליך יהבו על הדין הכללי.
(6) כללם של דברים
373. מנגנון הפיצוי לעובדים שנקבע בחוק יישום ההתנתקות מטרתו העיקרית היא להקל על אותם מתיישבים שכירים שייאלצו לעזוב את מקום עבודתם בשל הפינוי. פיצוי זה מתווסף להוראות הדין הכללי, והוא מקנה "כרית ביטחון" לתקופת הביניים שעד למציאת עבודה או – כאשר מדובר בעובדים מבוגרים יותר – עד גיל הפרישה. בהסדר זה, ככלל, לא מצאנו עילה חוקתית להתערב, למעט עניין הגבלת צבירת הוותק ביחס לדמי ההסתגלות באמצעות "היום הקובע". בעניין אחרון זה אנו קובעים כי מדובר באמצעי בלתי מידתי.
י. ההיבט המינהלי
(1) טענות בעניין חוקיותם של החלטת הממשלה ושל צווי הפינוי
374. בדברינו עד כה עמדנו על סוגיית החוקתיות של חוק יישום ההתנתקות ובחנו אם עומד הוא החוק במבחנים המוצבים בחוקי היסוד. בהמשך לטענות חוקה אלו מעלים מקצת העותרים טענות הנסבות על החלטות ועל צווים שנעשו מכוחו של חוק יישום ההתנתקות, ובראשם החלטות וצווים שנעשו על-פי הוראת סעיף 22 שבו. להזכירנו, חוק יישום ההתנתקות נתקבל בכנסת ביום 16.2.2005, פורסם ביום 18.2.2005, ובהוראת סעיף 22 בו הוסמכו ראש-הממשלה ושר הביטחון לקבוע, בצו,