--- סוף עמוד 698 ---
את השטחים שיפונו, ולגבי כל שטח – את יום פינויו. כן הוסמך ראש-הממשלה לקבוע בצו, בהתייעצות עם שר הביטחון ועם השר לביטחון פנים, יום שממנו ואילך תוגבל הכניסה לשטחים המיועדים לפינוי. וכלשונו של סעיף 22 גופו:
"צווים בדבר פינוי והגבלת כניסה
22. (א) לאחר שהממשלה תחליט על פינויה של כל אחת מקבוצות היישובים כאמור בסעיף 2(א)(2) לנספח א' של החלטת הממשלה מס' 1996, מיום י"ז בסיון התשס"ד (6 ביוני 2004), יקבעו ראש הממשלה ושר הביטחון, בצו, את השטחים שיפונו, ולגבי כל שטח – את יום פינויו; יום הפינוי שייקבע בצו יהיה בתום חמישה חודשים לפחות מיום פרסומו, אלא אם כן שוכנעה הממשלה שטעמים חיוניים מצדיקים קביעת יום פינוי קרוב יותר; צו הקובע יום פינוי קרוב יותר טעון אישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת; צו שהוצא לפי סעיף קטן זה יונח על שולחן ועדת החוץ והביטחון של הכנסת לידיעתה.
(ב) ראש הממשלה רשאי לקבוע, בצו, בהתייעצות עם שר הביטחון והשר לביטחון הפנים, יום שממנו ואילך תוגבל הכניסה לשטח שניתן לגביו צו לפי סעיף קטן (א)".
375. כסמכותה בהוראת סעיף 22(א) לחוק יישום ההתנתקות החליטה הממשלה ביום 20.2.2005 החלטה (מס' 3281) שכותרתה היא "תוכנית ההתנתקות המתוקנת – פינוי יישובים ושטחים". החלטה זו עניינה פינוים של חבל עזה ושל שטח מסוים בצפון השומרון (כמתואר במפה שבתוספת הראשונה לחוק). בהמשך לאותה החלטה ובתוקף סמכותם לפי סעיף 22(א) לחוק יישום ההתנתקות ציוו ראש-הממשלה ושר הביטחון שני צווים: האחד לחבל עזה, וכשמו: צו יישום תכנית ההתנתקות (חבל עזה) והאחר לצפון השומרון, וכשמו: צו יישום תכנית ההתנתקות (צפון השומרון). שני צווים אלה – צווי הפינוי – נחתמו ביום 20.2.2005, יום החלטת הממשלה, פורסמו בו ביום וקובעים הם כי יפונה כל שטח חבל עזה ושטח בצפון השומרון כמפורט במפה שבתוספת לצו צפון השומרון. פינוי שני השטחים נקבע ליום י"ג בתמוז תשס"ה, 20 ביולי 2005, חמישה חודשים בדיוק מיום פרסום הצווים. צווי הפינוי עמדו בתוקף כמתכונתם
--- סוף עמוד 699 ---
המקורית עד אשר ביום 19 במאי 2005 – ובעוד העתירות תלויות ועומדות לפנינו – חתמו ראש-הממשלה ושר הביטחון על צווים מתקנים, ולפיהם נדחה יום הפינוי ליום י' באב תשס"ה, 15 באוגוסט 2005. הצווים המתקנים פורסמו בק"ת ליום 24.5.2005, בעמ' 652.
376. טענות העותרים בנושא החלטת הממשלה וצווי הפינוי נחלקות לארבעה ראשי טענות עיקריים, ואלה הם: אחד, צווי הפינוי צווּ שלא כחוק הואיל ובעת שצוו לא היה להם מקור תקציב מתאים כנדרש בחוק. שניים, צווי הפינוי – אשר הוצאו כאמור מכוחו של סעיף 22(א) לחוק יישום ההתנתקות – צווּ שלא כחוק הואיל ולא נתקיים כהילכתו המנגנון שנקבע בהוראת סעיף 22(א) לחוק יישום ההתנתקות להוצאתם של צווים אלה. שלושה, החלטת הממשלה שקדמה לציווים של צווי הפינוי, וכמותה הצווים עצמם, נעדרים תוקף חוקי, שכן הממשלה, ראש-הממשלה ושר הביטחון לא שמעו – עובר לקבלת ההחלטה על ההתנתקות והחתימה על צווי הפינוי – את טענות המתיישבים שזכויותיהם תיפגענה מן ההתנתקות. ארבעה, צווי הפינוי נעדרים תוקף חוקי, שכן תקופת חמישה החודשים שנקבעה בהם להתנתקות תקופה קצרה היא מכדי שתעמוד במבחני הסבירות והמידתיות. אלה הם ארבעת ראשי הטיעונים העיקריים, ומשקראנו בשמם ניפנה עתה לדיון בגופם ונעמוד עליהם אחד לאחד, כסדרם.