(2) צווי הפינוי – החורגים הם מתקציב המדינה?
377. לטענת העותר בבג"ץ 1798/05 והעותרת בבג"ץ 3127/05, צוו צווי הפינוי שלא כחוק, הואיל ובעת שצוו לא היה להם מקור תקציב מתאים כנדרש בחוק. טענה זו נסמכת על הוראת סעיף 40(א) לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985 (להלן – חוק יסודות התקציב), שלפיה לא תותקנה תקנות ולא תינתנה הוראות מינהל שביצוען כרוך בהוצאה מתקציב המדינה בלא שנקבע מראש מקור התקציב. וכלשונו של חוק יסודות התקציב:
"תקנות והוראות מינהל הצריכות תקציב
40. (א) תקנות או הוראות מינהל שבביצוען כרוכה הוצאה או התחייבות להוצאה מתקציב המדינה לא יותקנו אלא אם כן ההוצאה או ההתחייבות תוקצבו בחוק התקציב השנתי לשנת הפעלתן הראשונה.
...".
--- סוף עמוד 700 ---
טוענים העותרים – כל אחד מהם בדרכו – כי ביצוע צווי הפינוי יחייב את הממשלה בהוצאת עתק בסך מיליארדי שקלים, וחרף זאת לא נמצא לאותן הוצאות מקור תקציב מתאים. המסקנה הנדרשת מכאן היא – כך טוענים העותרים – כי צווי הפינוי צוו שלא כדין, ומכאן שאין לבצעם. נתאר עתה בקצרה כל אחת מאותן שתי עתירות.
378. העתירה בבג"ץ 1798/05 עברה גלגולים אחדים מאז הוגשה לבית-המשפט ביום 21.2.2005, יום לאחר שראש-הממשלה ושר הביטחון חתמו על צווי הפינוי. בעתירתו במקורה ביקש העותר למנוע פרסומם של צווי הפינוי ברשומות עד לאחר שהכנסת תאשר את תקציב המדינה לשנת 2005. "יישום הפינוי שמכח הצו כרוך בעלות תקציבית של מיליארדי שקלים, המיועדים לבוא מתקציב 2005" – כך טען העותר – ומכאן ש"ראש הממשלה ושר הביטחון לא היו רשאים לחתום על הצו כאמור כל עוד הנושא לא תוקצב בחוק התקציב השנתי לשנת 2005, שטרם אושר בקריאה שנייה ושלישית בכנסת" (סעיפים 5 ו-6 לעתירה). העותר סבר אפוא כי צו פינוי מכוח חוק יישום ההתנתקות יוצר התחייבות תקציבית, וכהוראת סעיף 40(א) לחוק יסודות התקציב, אין לצוותו עד שההוצאות הכרוכות בביצועו יתוקצבו בחוק התקציב לשנת 2005. העותר הוסיף וביקש צו-ביניים למניעת פרסומם של צווים, אלא שבקשתו נדחתה. כאמור, צווי הפינוי נחתמו ופורסמו.
379. ביום 29.3.2005 נחקק חוק התקציב לשנת 2005, ועל רקע זה הודיענו העותר – בטיעונו על-פה לפנינו ביום 7.4.2005 – כי אין הוא עומד עוד על הסעד שבעתירה (מניעת פרסום צווי פינוי), ועתירתו עתה היא שייקבע כי הצווים לא היו בני-תוקף עד ליום חקיקת חוק התקציב; כי ביום זה ניעורו הצווים לחיים, וכפועל יוצא מכך ביקש כי נקבע שיום הפינוי יחל – כהוראת סעיף 22 לחוק יישום ההתנתקות – בתום חמישה חודשים מיום תחילת החוק, דהיינו ביום 29.8.2005, ולא ביום 20.7.2005 כפי שנקבע בצווים (המקוריים). העותר אינו מבקש אפוא את ביטולם של צווי הפינוי, אלא אך את דחייתו של הפינוי עד לאחר יום 29 באוגוסט. להשלמת התמונה נזכיר כי ביום 19.5.2005 – לאחר שמיעת טענות על-פה מפי בעלי-הדין, ובעוד העתירות תלויות ועומדות – תוקנו צווי הפינוי המקוריים, ולפי התיקון יהיה יום הפינוי יום 15.8.2005, דהיינו חמישה-עשר ימים בלבד לפני היום שאליו מבקש חבר-הכנסת אלון לדחות את יום הפינוי.