453. אכן, שיקולים אלה שעמדו ביסוד החלטתם של ראש-הממשלה ושר הביטחון לפינוי המתיישבים עד ליום 15.8.2005 הינם שיקולים מדיניים וביטחוניים טהורים, ושיקולים מעין-אלה הינם שיקולים הניתנים, על דרך העיקרון, להכרעתן של הכנסת והממשלה. ראו בהקשר זה דברים שנאמרו בפרשת התנועה לאיכות השלטון [66] (מפי השופט ריבלין), בעמ' 842:
"ביקורת שיפוטית זהירה מופעלת גם כאשר מדובר בשאלות עקרוניות של מדיניות. בית-המשפט אינו נוהג להתערב ב'עניינים מדיניים מובהקים'... בית-המשפט אינו חלק מן המינהל הציבורי, ואין הוא נוהג לנהל את ענייני הממשלה... בייחוד כך הוא הדבר כאשר מדובר בסמכות הממשלה לנהל את מדיניות החוץ והביטחון של המדינה. 'כוחו של בעל הסמכות (הממשלה) ומהותה של הסוגיה (יחסי חוץ וביטחון; שלום או מלחמה)
--- סוף עמוד 735 ---
גורמים לכך שלממשלה מיתחם סבירות רחב בסוג עניינים זה. בגדרי אותו מיתחם לא יחליף בית-המשפט את שיקול-דעתה של הממשלה בשיקול-דעתו הוא'... 'הבחירה בין דרכי המדיניות היא עניין לממשלה, והפיקוח על המדיניות הוא עניין מובהק לכנסת. הבחירה בגדרי מיתחם הסבירות אינה צריכה להיעשות על-ידי בית-המשפט'...".
(ראו עוד: בג"ץ 6029/99 פולארד נ' ראש-הממשלה ושר הביטחון [182],
בעמ' 249-248; בג"ץ 8666/99 הנ"ל [69], בעמ' 204).
454. נסכם אפוא דברינו עד כה וכך נאמר: ענייננו הוא בשאלה אם החלטתם של ראש-הממשלה ושל שר הביטחון לקבוע את מועד פינוי היישובים ליום 15 באוגוסט 2005, החלטה בלתי מידתית היא, החלטה היא החורגת ממיתחם המידתיות בקביעת האיזון בין השיקולים המושכים לצדדים: מזה שיקולי מדינה ושיקולי ביטחון נעלים, ומזה הפגיעה במתיישבים בשל המועד הקצר שנקבע לפינוי. ועל דרך השלילה: ענייננו אין הוא בתבונתה של החלטתם של ראש-הממשלה ושר הביטחון בקובעם את מועד הפינוי כפי שקבעוהו, או בשאלה אם החלטת השניים החלטה היא העומדת במבחני היעילות המינהלית. השאלה שמציבים אנו נגד עינינו עניינה בסוגיית המידתיות, דהיינו: בשאלה אם פגעה ההחלטה על דבר מועד הפינוי בעקרון המידתיות המחייב כל החלטות מינהל, ובהן החלטתם של ראש-הממשלה ושר הביטחון. תשובתנו לשאלה היא בשלילה.
455. הממשלה החליטה, מטעמי מדינה וביטחון מובהקים, לסיים את הפינוי עד לסופה של שנת 2005; הממשלה יצרה מצג כלפי העולם וכלפי פנים כי בכוונתה לבצע החלטה זו, ועל דרך זו אף יצרה ציפיות כי אכן תעמוד בדיבורה, והגם שקביעת התקופה לפינוי כפי שנקבעה בצווי הפינוי יש בה כדי לפגוע במתיישבים יותר מאשר היו אלה נפגעים לו נקבעה תקופה ארוכה יותר לפינוי, לא נמצא לנו במערך השיקולים והאיזונים כי עלה בידי העותרים להצביע על עילה המזכה אותנו להתערב במועד הפינוי כפי שנקבע. כך הוא בעיקר בתתנו דעתנו על מעמדו של חוק הכנסת ועל מעמדה הנעלה של החלטת הממשלה, הן באשר החלטת ממשלה היא הן בשים לב לתוכנה המבטא מדיניות מובהקת בנושאי חוץ וביטחון. נזכיר, לבסוף, את הוראת סעיף 22(א), שלפיה "יום הפינוי שייקבע בצו יהיה בתום חמישה חודשים לפחות מיום פרסומו...", והגם שראש-הממשלה ושר הביטחון קנו סמכות לקבוע תקופת חודשים ארוכה מזו שנקבעה בחוק, יש במועד חמישה חודשים שהחוק קבע בגופו סימן ואינדיקציה לאורך התקופה