--- סוף עמוד 750 ---
נורמטיביים. לא תבונת ההתנתקות אלא חוקתיותה וחוקיותה עומדות במרכז שיקולינו. מודעים אנו לכך כי רבים מבני הציבור עשויים שלא להבחין בין ביקורת שיפוטית לביקורת פוליטית. הם עשויים לזהות קביעה שיפוטית שלפיה פעולה שלטונית היא חוקתית או חוקית, עם עמדה שיפוטית כי פעולה שלטונית היא ראויה. מודעים אנו גם לכך כי לפסק-דיננו היום השלכות פוליטיות-לבר-משפטיות. הוא עשוי לשמש כלי משחק במאבקי כוח פוליטיים. על כך אנו מצרים. לא נוכל למנוע זאת. יפים לענייננו דבריו של מ"מ הנשיא השופט לנדוי, אשר מפיו דיבר בית-המשפט העליון לפני כעשרים וחמש שנה, שעה שהורה על פינוי ההתנחלות באלון מורה:
"הפעם יש לנו מקורות כשרים לפסיקתנו ואין לנו צורך, ואף אסור לנו בשבתנו לדין, לערב בה את השקפותינו האישיות כאזרחי המדינה. אבל עדין רב החשש שבית-המשפט יראה כאילו נטש את מקומו הראוי לו וירד אל תוך זירת הוויכוח הציבורי, ושהחלטתו תתקבל על-ידי חלק מן הציבור בתשואות ועל-ידי חלקו האחר בדחייה גמורה ונרגשת. במובן זה אני רואה עצמי כאן, כמי שחובתו לפסוק על-פי הדין בכל ענין המובא לפני בית-משפט כדין, היא דווקא כופה עלי הר כגיגית, ביודעי היטב מראש שהציבור הרחב לא ישים לבו להנמקה המשפטית אלא למסקנה הסופית בלבד ובית-המשפט בתור מוסד עלול להיפגע במעמדו הראוי לו, מעל למחלוקות המפלגות את הציבור. אך מה נעשה וזה תפקידנו וזו חובתנו כשופטים" (פרשת דויקאת [2], בעמ' 4).
השופט א' א' לוי
העובדות הדרושות לעניין
1. במכתבו לנשיא ארצות-הברית מיום 14.4.2004 הודיע ראש-ממשלת ישראל כי משהגיע למסקנה כי אין שותף פלסטיני שעמו ניתן להתקדם בדרכי שלום לקראת הסדר, החליט ליזום תהליך של התנתקות הדרגתית. בהתייחס למטרות התכנית מנה ראש-הממשלה את אלה: הקטנת החיכוך בין ישראלים לפלסטינים, שיפור ביטחון ישראל, ייצוב המצב המדיני והכלכלי ופריסה יעילה יותר של כוחות הביטחון.
ביום 6.6.2004 קיבלה הממשלה, ברוב קולות, את מה שהוגדר כ"תכנית התנתקות מתוקנת", ומטרתה המוצהרת "להוביל למציאות ביטחונית, מדינית, כלכלית ודמוגרפית
--- סוף עמוד 751 ---
טובה יותר". בפרק הדן בעיקרי התכנית נאמר כי לאחר סיום עבודות ההכנה תחליט הממשלה, בהתחשב בנסיבות, אם לפנות יישובים, ואילו מהם, כאשר אלה סווגו לארבע קבוצות:
(א) מורג, נצרים וכפר דרום;
(ב) יישובי צפון השומרון – גנים, כדים, שא-נור וחומש;